תשובה:

מה שכותב שאין יכולת לפעול מאומה בשום ענין, ח"ו לומר כן, כי התורה היא נצחית, וניתנה ביחוד לכל ואחד ואחד מישראל, וכידוע שזהו אחד הטעמים שבעשרת הדברות, וביחוד דבור הראשון והשני שכל התורה כלולה בהם נאמרו בלשון יחיד, ומזה מובן שגם עליו הזכות להתעסק בהפצת המעיינות חוצה שהם תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי'. ואף שמובן שאופני ההפצה תלוים בזמן ובמקום, אבל בכל זמן ומקום ישנה היכולת והאפשריות להפצה, ואמרו רז"ל, יגעת ומצאת, ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שכשמוסיפין בבריאות הרוחנית של הסביבה, מוסיף השי"ת כמה פעמים ככה בבריאות הרוחנית וגם הגשמית של האדם המתעסק בזה, והשי"ת יאריך ימיו ושנותיו ויחזק ויוסיף בהאור אשר בחלקו בעולם מתוך הרחבת הדעת.

אגרות קודש כרך יב ג'תתקא

תשובה:

במענה על מכתבו מח' אד"ר בו שואל חוות דעתי אשר כיון שבשום אופן אינו יכול להכניס דעתו בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות מפני סיבות שונות. הנה באיזה אופן עליו להסתדר עתה.

הנה א) איני מבין מה שכותב שאינו יכול בשום אופן שהוא היפך מרז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין יגעת ולא מצאת אל תאמין, ואפשר כוונתו שאינו רוצה, ב) בכל אופן עליו להתייעץ בזה עם המשפיע שלו על אתר שהוא נמצא אתו ויפרש לפניו את שיחתו והשי"ת יצליחו לסדר עצמו באופן המתאים לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד.

אגרות קודש > כרך ח > ב'תעד

תשובה:

מה שכותב אודות לימודו בתורת החסידות שלא מצא זמן על זה כיון שיש לו כמה ספרים ורוצה ללמדם, פלא ותמי' גדולה כי הרי ידוע בזהר הק' בכמה מקומות אשר פנימיות התורה, שתורת החסידות בכללה היא נשמתא של נגלה דתורה הנקראת גופי תורה, ובמילא המענה שאין לו זמן בשביל הנשמה והחיות כי רוצה להרבות בהגוף, מובן שאינה מתקבלת כלל וכלל...

אגרות קודש כרך י ג'שכד

תשובה:

מובן מעצמו, שהוספה והידור בלימוד התורה והמצוות מוסיפים בברכת השם בכל המצטרך, וכמה שלא תהי' טובה ההנהגה בתורה ומצוות, תמיד אפשר להוסיף, שהרי הם ניתנו מהשי"ת שהוא בלתי מוגבל.

אגרות קודש כרך כח י'תקסט

תשובה:

תקותי שבמסגרת פעולות צעירי אגו"ח - מנצל השפעתו על חבריו שלעת עתה נשארו עדיין בצה"ל, השפעה לקשרם יותר לעניני יהדות בכלל (שעיקרה מצות מעשיות כמובן ופשוט) ולעניני חסידות ביחוד, וכמו שכתבתי כבר לאחד, הנה כל אלו שהיו בצה"ל עליהם הזכות והחובה בזה ביותר וביותר ומכמה טעמים מובנים, והעיקר שבידם להשפיע יותר מאשר אלו שלא היו מעולם במסגרת זו

אגרות קודש כרך טז ה'תתכג

תשובה:

וכבר מלתי אמורה לכמה מאברכים הנמצאים במצב כמו הוא אשר אם כל אחד ואחד מישראל צריך, כסגנון המשנה, לקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצות (ברכות פ"ב) על אחת כמה וכמה אלו הנמצאים בצבא, אשר בציווי מיוחד נצטוו, והי' מחנך קדוש, ולא עוד אלא שהנהגתו בזה משפיע על בטחון כל הצבא, וכסדר הפסוקים, ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו' והי' מחנך קדוש ולא יראה בך וגו' ושב מאחריך ח"ו, וכיון שע"פ כתבו למד בעבר בישיבות, בודאי ימצא אותיות מאירות איך להסביר לחבריו את כל האמור.

ויהי רצון שיהיו דבריו יוצאין מן הלב ונכנסים ללב השומעים ובאופן שיביא לידי מעשה בפועל, קיום מצות מעשיות בחיי היום יומים.

ובזה נכלל גם המענה לשאלתו מהי העצה לדכאון נפשו ולטהרת הנשמה - כי מילוי תפקיד הכי חשוב ונעלה האמור, הרי זה ספוק נפשי הכי שלם אושר נפשי ומטהר הנשמה ומעלה אותה לדרגא עליונה יותר.

בברכה לבשו"ט בכל האמור,

אגרות קודש כרך יח ו'תקע

תשובה:

בשאלתו בעניני שידוך, איך לגשת לזה, לדעת שזהו הזיווג.

ידוע הוראת תורתנו הק' גם בזה, שעל האדם להתעסק בדרך הטבע (ומובן באופן דצניעות ע"פ שולחן ערוך) בחיפוש שידוך, ובורא עולם המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית, ינחה אותו למצוא זיווגו הטוב לפניו.

אגרות קודש כרך טז ו'קא

תשובה:

הנוגע למצבו בקיום המצות, אשר נדמה לו שרוצה לעשות תשובה, ולא עוזר.

והנה ידוע פסק תורתנו תורת חיים, אין לך דבר העומד בפני התשובה, ובודאי מה שנדמה לו הנ"ל, זהו מפיתויו של היצר הרע הרוצה להשפיע עליו נמיכת רוח ויאוש ח"ו כמו שכותב, וילמוד בספר תניא קדישא במקומות המבארים איך שמופרכת העצבות, כן אשר לא יפול לב אדם עליו באם רואה שנמצא במלחמה עם היצר, ויעין במפתח הענינים אשר בסוף תניא הוצאת קה"ת.

אגרות קודש כרך טז ו'קא

תשובה:

תקותי שלא רק מהדר בעצמו בקיום המצות אלא שגם על חבריו משפיע בזה, ודלא כהטועים טעות מבהילה אשר כשנמצאים בצבא, אי אפשר ח"ו לקיים התורה והמצוה, והרי גם זה מתחבולות היצר הרע הרוצה לצוד את האדם ברשתו, ומקרא מלא דבר הכתוב, שאדרבה - על האדם הנמצא בצבא להוסיף בעניני תורה ומצות, ובזה תלוי' הצלחת היחיד ולא עוד אלא שבזה תלוי גם הצלחת הרבים וכללות הצבא, וכמה שנאמר כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך והי' מחנך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך (דברים כג, טו) שמזה מובן שיכולה להיות ההצלה ונתינת האויב דוקא כאשר ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך ובאם לאו ה"ז גורם שיהי' ח"ו ושב מאחריך, שמביא לתוצאות הפכית ח"ו, ואם פוגש איזה קישוים בעניני תורה ומצות, תקותי חזקה שכאשר יפנה להרב הצבאי, בודאי יסודר הדבר, ובפרט שכאמור זה נוגע לכל הצבא, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

בברכה לבשו"ט.

אגרות קודש כרך טז ו'קא

תשובה:

במענה למכתב מכ"ז אדר כתוב עבורו, ותוכנו שנמצא הוא בסביבה של חפשים וחושש הוא להרושם שתעשה סביבה זו עליו בהנוגע לקיום התורה והמצוה וכו'.

והנה מובן אשר אדרבה כיון שנמצא הוא בצבא, על תוספת זהירות בעניני התורה והמצוה בכלל ובעניני קדושה ביחוד נצטוו כל אלה שבמצב זה, ולא עוד אלא שבהנהגתם הטובה מתאים להאמור תלוי לא רק גורלם אלא גורל כל הצבא, וכמ"ש והי' מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר, - (כי באם לאו, הרי אז, ח"ו) - ושב מאחריך (דברים כ"ג טו) ועיין שם במפרשי התורה, וכיון שהקב"ה דורש את זה מאתם, בודאי שאפשר הדבר לקיים ציוויו.

ומהנכון שיתקשר עם צעירי אגודת חב"ד מאלו שהיו בצבא והם יורוהו איך להוסיף בקיום התורה והמצוה, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

בודאי יודע מהתקנה לאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - בכל יום אחר תפילת הבקר, וכן אשר בכל יום חול קודם התפילה יפריש איזה פרוטות לצדקה.

אגרות קודש  כרך יז  ו'קנד

 

תשובה:

חרטה על העבר, קבלה טובה
על להבא, לימוד השיעור
ההוא פעמיים, ב״פ חי אגורות
(סענט) לצדקה.

(מענה לא׳ שהחסיר שיעור חומש מחת״ת)

תשובה:

שלום וברכה!

נודעתי מאחיו האברך הוו"ח אי"א וכו' מו"ה... שי' אשר נמצא הוא בצבא קרוב לשנה, ובטח נזכר הוא על צור מחצבתו בכל מקום שנמצא, ותקותי אשר לפעמים חושב מחשבות בלבו אשר אפשר לו שליחות מיוחדה להביא להסביבה שם נשלח ונמצא עתה, אין אתנו איש אשר יאמר ברור ובהחלט אשר ענין פלוני זהו שליחותו, אבל לפעמים תכופות הנה יש פרטים שקרוב לודאי שהם נכנסים בשליחותו של פלוני, וגם מר כיון שנצר הוא למשפחה כמשפחתו שלו היינו דבאה לו זה במסורת אבות מדור דור שמסרו נפשם על התורה והמצוה הרי קרוב לודאי שזה ג"כ מתפקידו בהסביבה בה נמצא עתה לבאר להם את האמת ואור שבתורה ובמסורת ישראל ובטח בהשתדלות הראוי' ימצא את האותיות המתאימות לביאור זה והשי"ת יצליחו.

ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות

אגרות קודש כרך ו א'תתנז

תשובה:

ויהי רצון אשר ינצל את הכשרונות שחונן בהם והשפעתו שניתנה לו מהשגחה העליונה, להפצת התורה והיהדות בחוגים ההולכים ומתרחבים וביחוד בתוככי בני ישראל הנמצאים בצבא.

וכבר מלתי אמורה במקם אחר בארוכה יותר, אשר מכל ענין יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו, ובפרט מאותו הענין והמצב בו נמצאים כמה שנים, ובנדון זה אשר יסוד הצבא וקיומו תלוי בקבלת עול תמימה מבלי להקשות קושיות ואפילו לא לשאול שאלות, כי אם לכל לראש לקיים הפקודה במילואה.

ועוד נקודה שני', אשר חלישות של אחד מבני הצבא בהאמור, אין זה ענין פרטי שלו לבד, כי אם נוגע לכל חבריו בהפלוגה שלו, ועל ידי זה גם במחנה הצבא בכלל, ולהגנת המדינה בכללותה.

ואם בהנוגע לפקודות הנאמרים על ידי בשר ודם, הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה לפקודותיו של המצביא הראשי של כל הבריאה כולה, מלך מלכי המלכים הקב"ה, והאריכות בזה אך למותר.

בברכה שיצליח בכל האמור, אשר נקודה פנימית בזה להוסיף בהנהגת עצמו באופן דטופח על מנת להטפיח, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

אגרות קודש כרך יח ו'תתכב

תשובה:

במ"ש אודות אחיו הגדול ממנו בשנים, שאינו דתי כ"כ ואינו יודע איך להשפיע עליו.

רואים במוחש שתעמולה היותר טובה היא על ידי שמראים בעצמו דוגמא חי', איך צריכה להיות הנהגת איש הישראלי, כוונתי שבאם הוא יהי' זהיר בהנהגתו היום יומית שתהי' מתאמת להוראת תורתנו הק' תורת חיים, הרי זוהי תעמולה הכי יעילה גם בהנוגע לאחיו שי', ונוסף על זה צריכים שאלו ידידיו ומכיריו שהם בגילו של אחיו או יותר מבוגרים ממנו ישפיעו עליו בכיוון האמור.

אגרות קודש כרך יז ו'ר

תשובה:

ב"ה, כ"ה מנחם אב, ה'תש"ל
ברוקלין, נ.י.
לכבוד אלוף רחבעם זאבי שי', מפקד פיקוד המרכז
שלום וברכה!
בצער רב ועמוק קבלתי הידיעה אשר ישנם איזה קושיים במסירת איחולים וברכה לכמה פלוגות מאחינו בני ישראל שי' המגינים על עם ישראל בארץ ישראל במסירת נפש, אף שאינני יודע בבירור הטעם לזה.
וכיון שאיני יודע הטעם ברור אין בידי להשיב עליו, כי אם לכתוב שורותי הבאות בכללות, ובהקדמה אשר אולי תהי' מוזרה בעיני כ', אבל כיון שמביעה היא רגשות לבבי תקותי חזקה שלא יקפיד על שלוקח אני מזמנו לקרוא גם ההקדמה, והיא:
מאמין אני באמונה שלימה, מיוסדת על מה שראיתי משך חיי כמה פעמים, ומה שאולי חשוב עוד יותר על מה ששמעתי מאחרים בעלי סמכא בזה, ובעיקר שהיא מיוסדת על המדובר בזה בהחלטיות ובפירוש בתורתנו תורת חיים (הוראה בחיים), אשר ברכה נאמנה ולבבית מאיש לרעהו יש לה תוקף ופועלת היא – פעמים במילואה ופעמים בחלקה, פעמים תיכף ופעמים לאחרי זמן; נוסף על הענין הפסיכולוגי שבזה, שמקרב את הלבבות, מעודד את הרוח וכולי וכולי.
כן מאמין אני באמונה שלימה כנ"ל בנוגע לסגולת מצות תפילין בפרט לאנשי צבא.
מובן שאין זה מחייב את מישהו להיות חזק באותה אמונה שאני מאמין, אבל כיון שלכאורה אין מקום לחשוד אותי שמתכוון אני לפני' עצמית וכולי, הרי על כל פנים בטח צריך לעורר בו ספק שמא יש תוכן ותועלת בענין, ועוד וגם זה עיקר אשר כיון שאת הרושם הפסיכולוגי ועידוד הרוח רואים במוחש לעיני כל, הרי בודאי ובודאי שהענין קרוב לריווח ורחוק מהפסד ח"ו.
כאמור לעיל, כיון שאינני יודע הטעם לקושי כו' – אפילו אם תמצא לומר שישנו טעם לרוגז וכולי וטעם מבוסס וחזק, הרי הרוגז אפשר שיהי' עלי ועל איזה אנשים שבסביבתי או שבארץ ישראל, אבל אין לזה קשר וסיבה שיוגרם קושי בהבאת ברכה ואיחולים וכולי, ובפרט כשהמדובר בחיילים ואנשי צבא שעידוד שלהם אין זה רק עידוד איש פרטי אלא נוגע לסביבה ומצב רוח בכלל וכולי, והלואי שכל מי שיכולת בידו לעודדם ולחזק רוחם וכולי הי' עושה ככל שיש בידו לעשות בזה.
בשורות האחרונות כוונתי לענות על טעם שאפשר שגם הוא הי' בחשבון, אשר באם יתנו רשיון להביא ברכה ואיחולים האמורים, יבוא מחר או מחרתיים מישהו אחר ויבקש רשיון גם הוא. וכאמור, באם יש תקוה שעל ידי זה יתחזק המורל והבטחון עצמי והרוח וכולי של אנשי צה"ל, אדרבה ואדרבה יבוא גם הוא. ובודאי יש ביד מר וחבריו לסדר הדברים באופן שלא תהי' בזה הפרעה כלשהי בהסדר ותהליך החיים וכולי שצריך להיות בשטחים האמורים.
בודאי מבין מר אשר כוונת מכתבי הוא לא לעורר ח"ו קשי' ולשאול שאלות וכולי, כי אם אך ורק לבקש את מר עוד הפעם ועוד הפעם אשר לא רק שיעשה כל התלוי בו שיוכלו שולחי לדבר עם העומדים תחת פיקודו ע"ד הברכות של כמה וכמה מאחינו בני ישראל אליהם (אשר אני מדבר בתור שלוחם) ולספר להם אשר חשים [אנו] במאמצם, ואפילו אלה הנמצאים בריחוק מקום מחשבתם עליהם ועל מצבם ועל מסירת נפשם וכולי; וכן לדבר אליהם ולספר להם על דבר אמונתם החזקה של כמה וכמה מבני ישראל אודות סגולת מצות תפילין, ואשר מוכנים לעזור להם גם בזה על ידי המצאת זוג תפילין וכולי וכולי.
אלא שגם יעשה את התלוי בו להצלחת המפעל – למרות הטעם האמור וטרדותיו וכו'.
על פי מה ששמעתי אודות מר ופעילותו ומסירותו למילוי תפקידו הכי אחראי והכי חשוב, בטוחני שאין צריך להאריך עוד בענין האמור. ויהי רצון אשר שורותי אלו אף כי מעטות בכמות ובפרט בערך הענין וחשיבותו, יקבל אותן בסבר פנים יפות ולא יחשדני במה שאין בי באיזו פני' פרטית שתהי', ויעשה מר כל התלוי בו להצלחת מבצע השליחות שבקשתי, וגם על חבריו שליט"א ישפיע בהאמור ובהצלחה.
ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור. וה' המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית יצליחו במילוי תפקידו, הגנה על עם הקודש בארץ הקודש, הגנה בהצלחה בכל המובנים, עד כי במו עינינו ובקרוב נראה קיום ההבטחה "ונתתי שלום בארץ גו' וחרב לא תעבור בארצכם, ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות".
בכבוד ובברכה.
אגרות קודש כרך כו ט'תתקנז

תשובה:

ב"ה, ג' אלול, ה'תשל"א
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר אהרן שי' יריב [=ראש אמ״ן]
שלום וברכה!

הפתעה נעימה היתה לי לקבל מכתב מר לאחרי הפסקה ארוכה כל כך – אף שכמובן דרשתי על דבר שלום מר והנעשה עמו ואת חבריו שיחיו אצל ידידינו בארץ הקודש.
ויהי רצון שיהי' מכתב זה גם כן התחלה טובה לתוכן טוב במכתבים הבאים מכאן ולהבא.
ולעיקר מכתב מר – על דבר ההסדר חלקי – תמיהני קצת שסגנון המכתב נותן מקום להערכה שכאילו כל הענין תלוי בספק ויש מקום לדון לחיוב או לשלילה בכללות הדבר. והרי ידוע בחו"ל ובודאי ידוע זה למר ולדכוותי', אשר המדובר במצב ההוה הוא רק בנוגע לפרטים ולהזמן ומה יקבלו תמורת זה וחלף זה וכו'.
וכבר אמרתי בהזדמנות מתאימה, אף כי כמובן שלא על מנת לפרסם, אבל בשיחה עם אלה שעל דרך הרגיל קויתי שימסרו חוות דעתי גם לחוגי מר ולהקרובים אליו, והוא, אשר בסגנון הרגיל במשפט העברי המצב הוא "תחילתו ברצון וסופו באונס". כוונתי שאף שלפני שנה ועל אחת כמה שנתים הי' הדבר תלוי כולו ברצון ישראל, האם לסגת מהתעלה או להשאר שם וכו', הרי ההתחלה תיכף לאחר מלחמת ששת הימים בהודעה "לכל המעונינים" שמוכנים להחזיר השטחים הכבושים (וכנראה גם בזה הי' דיוק לשלול הביטוי "שטחים המשוחררים"), הודעה שנכפלה בהזדמנויות רבות ביותר ושונות, ומה שאולי חשוב עוד יותר, הזהירות שלא לסתם את התעלה באופן שיודרשו שנים רבות לפתיחתה – הרי הי' כל זה בבחינת הצהרה גלוי' וברורה שמזמינים לפתוח את התעלה. ופשוט שלא עלה על דעת איש מעולם שימסרו הבעלות על התעלה לישראל, ולא לארצות הברית, אלא שהי' מקום לספק האם ימסרו הבעלות למצרים לבדה, או למצרים בצירוף בעל בריתה בריה"מ, או למצרים בתור גרורת בריה"מ.
וידוע ג"כ לכל מתחיל בהנדסה שמה שהי' כתוב בעתונים אחדים שאי-אפשר להרוס התעלה או לסתום אותה כדבעי – אין לזה שחר. ובפרט שאורך התעלה הוא 100 ק"מ ויותר, ובגדה המזרחית שלה הרי לא היו משקיפים וכו' כל הלילות.
מתחזק הרושם הנ"ל ביותר כשנודע לכל מעונין בזה שלמרות שתיכף להפסקת האש, וביממה הראשונה ממש, הביאו לגדה המערבית טילים חדשים והמשיכו בזה במשך כל הזמן, מבלי כל תגובה מישראל (פרט למחאות בדיבור, שמתחילה לא היו סיכויים כלשהם שישנו המצב, כי אם לכל היותר – שעל ידי זה יקבלו מארה"ב קצת נשק יותר, ובכל אופן הרבה פחות מהנשק המובא בתכיפות לגדה המערבית).
מכיוון שהפער בין הכוחות הי' הולך ופוחת, ובשום אופן אי אפשר הי' להדביק את כמות ואיכות הנשק מבריה"מ במדה ובמשקל הנשק מארה"ב, הרי כאמור לעיל, מה שהתחיל ברצון הפך לאונס על ידי הפעלת לחץ מכל הצדדים, כולל הידידים כביכול, עד שהמצב בחצי שנה האחרונה ואולי עוד לפני זה הוא שעתה כבר אין ברירה. ובודאי ידוע גם למר שאין זקוקים לענין הנקרא לחץ (בלשון הדיפלומטי) מארצות הברית, כי אם הפסקת הספקת נשק וממון ותו לא.
מה שמצער ומכאיב עוד יותר הוא אשר למרות שכבר הי' מצב דומה בעבר, ופעמיים, הנסיגה מהתעלה בשנת 1956 וההודעה ב-1967 שמוכנים להחזיר השטחים "הכבושים", ולא השיגו שינוי מהלך הרוח של המצרים ולא מהלך הרוח של בריה"מ ואפילו לא מהלך הרוח של ארה"ב – לטובת ישראל, ורק נתפרשה עמדה זה כחולשה ברוח על כל פנים של אלו הקובעים הקו בישראל ביחסי' עם מצרים, עם הערבים בכלל, וכן עם ארה"ב ובריה"מ – והרי בעולמנו שאינו עדין עולם האמת והצדק והיושר, חולשה מזמינה לחץ ולא רגש של רחמנות שיביא למעשים בממדים ממשיים ומחליטים – הנה למרות כל זה ממשיכים בקו האמור ולמרבית הצער והכאב לא רק בדיבור אלא גם במעשים, ומנסים להשקיט דעת הציבור על ידי הסברות מוזרות. ולדוגמא, שישנם לישראל כמה ידידים מבין ממשלות אומות העולם, או שכיון שישראל עזרה למדינות באפריקה בכמה שטחים, ישתפו פעולה על כל פנים בהצבעה באו"ם שמצרים תגרש את בריה"מ, ועד להסברה שנשמעה לאחרונה – ולאחר בקשת סליחת מר בזה, כיון שהבא להלן נתפרסם בשם החוגים הצבאיים – שכוח צה"ל הוא עתה גדול בהרבה מאשר הי' במלחמת ששת הימים. ואף שכמובן הצהרה זו אמיתית היא כשלעצמה, אבל הרי אין לזה כל שייכות למצב הדברים, שהרי מה שנוגע הוא המאזן בין כוח הצה"ל עתה – כלפי הכוח הנמצא מעבר לתעלה עתה ולא כפי שהי' כוחו של הצד שכנגד לפני שלש שנים. והן ידוע שגרוע המאזן עתה בהרבה מאשר הי' ב-1967, גרוע בהרבה גם בכוח אדם, שהרי אנשי צבא בריה"מ הנמצאים עתה במצרים רבים הם כמה פעמים ככה, בכמות ועוד יותר באיכות, ממה שהי' ב-1967.
אמת שקרה נס ומצרים מפני טעמים שאינם מובנים כלל עדין לא חתמה על פיסת נייר, פיסה שתוכנה תנאים שאיש אינו מקוה שיקיימום, ובמילא המצב תלוי ועומד. אבל כנ"ל צריך עיון גדול האם זה מחזק את המצב בגדה המזרחית של התעלה או את המצב בגדה המערבית של התעלה.
בטבעי אינני פסימי, ומובן אשר רצוני הוא למצוא פרטים המשמחים בשינוי המצב משנה לשנה. אבל למרות הרצון החזק אסור לאדם לרמות את עצמו באיזה ענין שיהי', על אחת כמה וכמה בענין רציני כהאמור.
ולסיים בדבר טוב, הרי מה שראיתי שינוי לטוב הוא בנוגע למצב הפנימי במדינת מצרים והערביות והיחסים שבין אחת מהן לחברתה. ואם יש לזה שייכות עם השיחה שהיתה בינינו בעת ביקורו של מר כאן בנוגע להאמור, הרי זכות גדול הוא למר בהשפעתו בכיוון האמור, וגם בזה בודאי ידוע למר יותר ממני על דבר גודל החשיבות שבדבר.
אסיים מכתבי מעין הפתיחה, אשר יהי רצון שתוכן מכתב מר הבא יהי' משמח בהענינים הכתובים לעיל ובכלל, ויוכלל גם זה בברכת השנה טובה ומתוקה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, כנוסח המסורתי של ימי חודש אלול שמאחלים איש לרעהו כתיבה וחתימה טובה לשנה החדשה, שחודש אלול הוא הכנה מתאימה לזה.
בכבוד ובברכה ובפ"ש חבריו שליט"א ואסיר תודה אהי' למר באם ימסור גם להם איחולי לשנה טובה ומתוקה.
נ.ב. מובן שברשות מר למסור תוכן מכתבי זה למי שימצא לנכון, ובודאי אקבל על כל פנים תגובת מר על התוכן, ותודה מראש.

ארשה לעצמי, כיון שנגע מר בשאלה של ההסדר חלקי, אולי יכול להסביר לי תמיהתי גדולה זה כשלש שנים, והיא, שלאחרי שידוע ומקובל אצל כל המומחים בלי יוצא מן הכלל, שבתקופתנו הגנה בשיטה כמו קו מאג'ינו וכיוצא בזה, זאת אומרת לסמוך על ביצורים ועל נוכחות פלוגת צבא "מצומדות וכבולות" בבונקרים וכו', לא זו הדרך כלל בתקופתנו תקופת הסילונים והצנחנים וכו', ובפרט כשהחזית אורכה כמה מאות ק"מ (בצירוף החזית דהתעלה והחזית דים התיכון), כי אם רואים את כח הצבא בניידות שלו ובהכשרון להזיזו ממקום למקום בזריזות וכו'. והדברים אמורים אפילו כשישנן כמה נקודות אחיזה בנוף הטבעי, הרים וגבעות וכו' בהעורף של הקו, על אחת כמה וכמה כשנמצאים במדבר. ואפילו כשהקו הוא בעובי של כמה ק"מ, הרי המינימום של ההסדר חלקי בודאי שהוא יותר מעובי הקו. ובכל זה השקיעו הון רב ומרץ עצום בקו הגנה זה.
אמנם הי' בזה גם תועלת פסיכולוגית להציל את הנמצאים שם משעמום, בעי' רצינית ביותר במצב כזה, אבל אינו מסתבר לומר שזה הי' הפקטור המחליט.
ובאם מותר למר לגלות הטעמים ונימוקים שבדבר, תודתי נתונה למפרע באם יכתוב לי גם בזה ובפרטיות המתאימה.

אגרות קודש כרך כז י'ר

תשובה:

במ"ש בהנהגתו, לא ישר בעיני כלל וכלל מה שמתענה (עד חצות) ביום שני וחמישי וכו' כי לא זוהי דרך החסידות, ותחת לענות את הגוף צריך לענות את נפש הבהמית, פירוש הדברים, לא לנגוע בבריאות הגוף על ידי העדר אכילה ושתי' הנדרשות לבריאות ולהחליף זה בעינוי נפש הבהמית היינו בהעדר מילוי התאוה באכילה ושתי', דיבורי דברים בטלים ועל אחת כמה וכמה דבור של אבק לשון הרע או סתם דבור האסור, לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך אפילו בנוגע לאיש כזה שנדמה לו שאינו נוהג במדת האהבה כלפיו או אפילו גם הזיק לו או נגע בכבודו וכו' וכו' אשר הנהגות אלו, לפעמים כבד יותר להביאם בפועל מאשר תענית מאכילה ושתי', ועוד זאת שאינם מחלישים את הבריאות ובמילא היכולת ללמוד שיעורים בתורה לקיים מצות בהידור מבלי שיבלבלו עניני הגוף.

אגרות קודש כרך יב ד'קצו

תשובה:

כל התעוררת בתחלתה - רובה אור, ובמילא עומדים בהתפעלות ובחיות בגלוי.

אבל תכליתה שתפעול במעשה בפועל, ומדי יום ביומו, היינו "להלביש האור בכלים", ולכן מוכרח שתתעלם ההתפעלות, ולא יורגש כ"כ החיות, כי אם העשי' בפועל. וזהו - התכלית. ואל ישמע לפיתוי היצה"ר שהנ"ל צריך להביאו לעצבו, ח"ו. כ"א לעבוד עבודה מסודרת, אורות כלים מרובים דוקא. והסדר בקדושה הוא "מעט מעט אגרשנו", הן בלימוד התורה הן בקיום המצות (ומהם - אהבת ישראל), ולא בפעם אחת או בקפיצה [מלבד במקרים מיוחדים].

ולכן זה מוכרח - גוף בריא, ולכן צריך להתנהג באופן המתאים לזה בעניני אכילה, שתי', שינה וכו'.

וכלשון התניא פ"ז ["האוכל בשרא שמינה דתורה כו' להרחיב דעתו לה' ולתורתו כו' כעולה וכקרבן"]. וכיון שהתורה נתנה רשות לרופא - הרי כשיש איזה ספק בזה, או איזה מיחוש - צריך לשאלו ולעשות כהוראתו. וכשהולכים בכל הנ"ל צעד אחר צעד - מצליחים ברוחניות, ובמילא גם בגמשיות.

וציונו השי"ת על השמחה בכל זה, ורואים במוחש, שכל דבר הנעשה בשמחה - הוא נעשה בשלימות ובהידור יותר. ומועיל לבריאות בגשמיות וברוחניות...

אגרות קודש כרך יא ג'תקעג

תשובה:

בהנוגע למה שכותב אודות שכנים רעים, הנה על פי רוב זהו בא מחוסר הכוונה בברכת השחר כשמתפללים שתצילנו כו' ומשכן רע, והעיקר כשאין משתדלים כראוי בהנוגע להשכן רע שבלב האדם הוא היצה"ר ובמילא כשמוסיפים בשני הענינים הרי מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה. ורואים הטבה גם בהנוגע לשכן רע כפשוטו ומהנכון לבדוק המזוזות בדירתו. שיהיו כולן כשירות וגם התפילין שלו.

בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל.

אגרות קודש כרך ח ב'תנ

תשובה:

אצטער על שאינו מזכיר במכתבו דבר ע"ד שידוכים, וידוע לו דעתי בזה מכבר שאמרו רז"ל שדרכו של איש לחזור, והמשל הוא ממי שאבדה לו אבדה, ורואים במוחש אשר בעל האבדה אינו מחכה במקומו ובביתו עד שיבוא פב"פ ויאמר לו, מצאתי חפץ, ואולי שלך הוא, אלא הוא יוצא ממקומו, וגם אפי' כמרז"ל חתן חות דרגא ומחפש אבדתו. והשי"ת יצליחו.

אגרות קודש כרך ו א'תרצד