חיפוש מהיר באגרות קודש – גלו את תורתו של הרבי מליובאוויטש לפי נושאים

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש על ההתבוננות בהשגחה פרטית המסייעת לאדם:

מסרו לי אודות מצב בריאותו, והעדר השמחה.

בעת רצון יזכירו אותו על הציון הקדוש של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לבשר בשורות טובות בנכתב לעיל.

ובהכירי אותו ואת משפחתו בכלל, מיותר להדגיש, שמפליא אותי המיעוט בבטחון בהשם יתברך, המשגיח בהשגחה פרטית על כל אחד עד לפרט הכי קטן, ובפרט במקרה שלו, שראה חסדי השם יתברך פעמים רבות, שהרי זה מוכרח להביא באופן הגיוני לחיזוק בבטחון בהשם יתברך, ופחות דאגה, ושתהיה קביעות עתים בתורה, ולקיים מצוות בשמחה, וטוב לבב,

ולא לשים לב שהיצר הרע מנסה לפתות אחרת, והרי לא בכדי נקרא היצר הרע - "זקן וכסיל".

הנני מקוה שלעת קבלת מכתבי, כבר ישנו שיפור, ויוכל לבשר בשורות טובות בכל זה.

בברכה לרפואה ולבשורות טובות.

מקור: אגרות קודש חכ"ד ע' עדר

תשובה:

מודאגים ממצב הפרנסה?
מכתב מהרבי מליובאוויטש על ההשתדלות בעניני פרנסה ושלילת הדאגה שאינה מטיבה את המצב:

...מוכרח למעט בדאגה בנוגע לפרנסה, אף שכמובן צריכה להיות ההשתדלות בזה, אלא שלא באופן של דאגה, כי אם אדרבה מתוך חוזק הבטחון בהשם יתברך הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים,

שאז העשיה פעילה יותר ומצליחה יותר, ולא עוד אלא שגם מוסיפה בבריאות הגוף ותגובתו על המצב מסביב לו וההשתדלות בעניני פרנסה בפרט, מה שאין כאן הדאגה לפרנסה ובאופן וכו'.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' קכה

תשובה:

הכל? כלום? או פשרות? - כיצד לשוחח עם ילדים על מצוות
מכתב מהרבי מליובאוויטש על שלילת דרך הפשרות בחינוך הילדים לתורה ומצוות:

בשאלתו בענין האזהרה על כך שיש ללמד תורה בלי פשרות, וחושש שבאם יחמירו על הילדים אפשר שלא יקבלו כלל, שעל פי זה יש תועלת בעשיית פשרות.

העצה לילדים האמורים היא לא לעשות פשרה, זאת אומרת לא לומר להם שמותר לעבור חס ושלום על חלק מהמצוות ובלבד שיקיימו מצות אחרות, שהרי נוסף על האיסור של שקר, הרי זה גם כן ענין של "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה", שינוים בדעת וכו' -

אלא לבאר לילדים ולהסבירם, שלעת עתה לומדים עמהם על דבר מצוה זו ועליהם לדעת שיש עוד כמה מצות, אבל הרי אי אפשר ללמדם על כל הענינים בתחילה, ולכן מלמדים אותם צעד אחר צעד,

ולהסבירם גם כן ענין התשובה, שאם חס ושלום אין מי שהוא עומד בנסיון ועשה לא ככתוב, מחויב הוא כמקדם בכל המצות שבתורה, כי "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", וגם לאחרי זה [=לאחר החטא] ישנו התיקון של התשובה.

מקור: אגרות קודש חי"ז ע' רכה

תשובה:

לאן נעלמו ה"אורות"?!
מכתב מהרבי מליובאוויטש לאדם שהתלונן על כך שההתעוררות הרוחנית שחש בה בתחילת הדרך (של החזרה בתשובה) הלכה ונחלשה:

כל התעוררות בתחִלתה – רובה אור, ובמילא עומדים בהתפעלות וּבְחַיּוּת בגלוי.

אבל תכלית ההתעוררות – שתפעל במעשה בפועל, ומדי יום ביומו, כלומר "להלביש האור בכלים" [=בהתיישבות ובקביעות], ולכן מוכרח שתתעלם ההתפעלות [הראשונית], ולא תורגש כל-כך החַיּוּת, כי אם העשיה בפועל. וזוהי – התכלית.

ואל ישמע לפיתוי היצר הרע שהנ"ל [ = שההתעוררות והאורות נמוגו] צריך להביאו לעצבות, חס ושלום.

אלא עליו לעבוד עבודה מסודרת, "אורות בכלים מרובים" [=בצורה מסודרת וקבועה] דוקא.

והסדר בקדושה הוא "מעט מעט אגרשנו" [-צעד אחר צעד], הן בלימוד התורה הן בקיום המצוות (ומהם – אהבת ישראל), ולא בפעם אחת או בקפיצה (מלבד במקרים מיוחדים).

מקור: אגרות קודש חי"א ע' קפב

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש על התמודדות עם אתגרים ללא בריחה מהמערכה:

...במה שכותב בנוגע ל[בעיות בנוגע ל]חינוך של הנערים ב... מובן שלא זוהי העצה לברוח מהמערכה או לשתוק ולאחוז בשיטה של "שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה" ולא בזה יתוקן המצב,

ועל דרך המבואר באחת ההתוועדויות שבריאת העולם וירידת הנשמה "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא" [-מגג גבוה לבור עמוק, מעולמות העליונים לעולם הזה] לא היתה בשביל הֶעְדֵּר עשיית ענינים הבלתי-רצויים, כי גם לולא זאת הבריאה לא היה מקום לרע, וכל אלו [-בריאת האדם והעולם] הם רק בשביל ה"ועשה טוב", וה"בכן" [=מסקנה והוראה בפועל] מובן.

ומה שכותב על הֶעְדֵּר המרץ שלו [לפעול] וכו' הרי לדברי הכל נמצאים אנו בדור של "עקבתא דמשיחא" עליו נאמר "הקטן יהיה לאלף", והרי כל אחד ואחד אי אפשר שיהיה עוד למטה מקטן, ובפרט שידועות הוראות רבותינו נשיאינו, שכשם שצריכים לדעת חסרונות עצמו צריכים לדעת גם כן מעלות עצמו.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור.

מקור: אגרות קודש חי"ז ע' עג-ד

תשובה:

השקעה עם רווחים עתידיים!
מכתב עידוד מהרבי מליובאוויטש לשותפים ותורמים בהחזקת ישיבות 'תומכי תמימים' חב"ד:

בעל עסק, מבין בעסק טוב, ויודע להעריך השקעה טובה.

ההשקעה הכי טובה היא לא רק כאשר הרכוש מניב את הרווחים הגבוהים ביותר, אלא כאשר הרווחים משמשים כרכוש עתידי עבור רווחים עתידיים, וכן הלאה. ללא הפסק.

השקעה כזו היא החינוך על טהרה הקודש, כאשר המחונכים הופכים להיות מחנכים והמושפעים הופכים להיות משפיעים, ונוצר המשך בלתי נפסק של פירות ופירי פירות במידה גדלה והולכת.

זו הרי היתה כוונתו של [האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש] מייסד [ישיבות חב"ד ששמם] "תומכי-תמימים" לפי יותר מ-71 שנה [בשנת תרנ"ז], כאשר הוא הציב את הטעם לכך, שהתלמידים יהיו 'נרות להאיר' - נרות מאירים והמאירים את הסביבה - באור תורה ומצוות בחיי היום-יום, בכל הרבדים והחוגים.

ועד היכן כוונה זו הושלמה ומושלמת בחיים, וההצלחה הגדולה בזה, ברוך ה', הרי זה ידוע ומפורסם.

פשוט לא ניתן להעריך את הגדלות וההסתעפות של עבודת הפצת התורה ויהדות של תלמידים 'תמימים' [בוגרי ישיבות חב"ד] שיחיו, לא רק במדינה זו [-ארצות הברית] אלא גם בחלקים שונים של העולם.

מקור: תרגום מכתב מכ' מר-חשון ה'תשל"ב, אגרות קודש חכ"ז ע' רנט ואילך

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שהתלונן על מאורעות קשים בחייו:

מפליא אותו - כפי שכותב - מה שאינו מוצא הסבר למאורעות שהתרחשו במשפחתו ובביתו.

כאשר יתבונן בזה מעט, זה לא אמור להפליא אותו, כי אדם רואה רק חלק מוגבל ממה שנעשה עמו, וסביבו, ולכן אינו יכול להעריך כראוי את תוכן מה שהוא רואה.

כדי להבהיר הרעיון יותר, אביא דוגמא:

כאשר מישהו יכנס לחדר ניתוח של בית-רפואה, ויראה כיצד אדם שוכב על שולחן הניתוחים, וסביבו עומדים אנשים עם סכינים שונים והם חותכים, והאדם נאנק מיסורים, ובכל זאת הם ממשיכים לחתוך, מבלי לדעת את כל ההיסטוריה של האדם המנותח, יצא אותו משקיף מקרי בזעקה על כך שלקחו אדם וחותכים אותו, והאדם נאנק מהכאבים ואינו יכול לעזור לעצמו להשתחרר מהגזלנים והרוצחים.

אבל כאשר יסבירו למבקר המזדמן, שהניתוח נחוץ כדי שהוא יחיה עוד עשרות שנים, ולכן לא מתחשבים בכאבי המנותח במשך כמה שעות, יודה גם האורח בפה מלא שלא זו בלבד שהם – החותכים בסכינים - אינם גזלנים ורוצחים, אלא אדרבה, אלו עושי הטובה הגדולים ביותר של האדם אותו הם מנתחים. זאת, מבלי הבט על כך שהמנתחים - או בלשון ימינו הכירורגים - אינם יכולים לערוב במאה אחוז שהניתוח יצליח, וכמה זמן הוא יחיה אחרי הניתוח, אפילו אם הניתוח יהיה מוצלח.

מזה גם מובן, שבחיי האדם בעולם הזה, קורה דבר שכרוך במשך זמן בכאב, וכאב אמיתי, לא מדומה, - אבל כשיודעים וגם רואים השגחה פרטית, היינו שהעולם אינו הפקר, והוא מתנהל בשיטתיות מסויימת, והשיטתיות מקיפה לא רק אותו עצמו, אלא גם את משפחתו, ועוד רבים יותר ויותר, הרי השכל הנורמלי הבריא מורה שבודאי המאורעות אינם בסתירה לסדר שמתנהל בעולם סביבו, אין זה אלא שלא שומעים מ"הפרופסור והכירורג" את התועלת הגדולה שמקבלים מהכאב הזמני.

מקור: תרגום מאגרות קודש חי"ג ע' קע

תשובה:

שליחות בשמחה ובטוב לבב!
מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש לאישה שעסקה בעבודת השליחות של הפצת יהדות ומעיינות בעיר מסויימת:

במענה על מכתבה . . ובהקדמה, אשר ידועות התביעה וההוראות של רבותינו נשיאינו, שיהודי צריך לעשות את ענייניו בשמחה ובטוב לבב.

ולא רק שעליו לעשות זאת, אלא שהוא גם יכול לפעול כן, ולא רק שיכולים לעשות זאת מתוך קבלת עול, אלא כשתהיה התבוננות מתאימה, ניתן להבהיר זאת אפילו לנפש הבהמית, עד אשר אף השכל של הנפש הבהמית מבין זאת ומסכים לכך.

הנה לרוב פליאתי, הרי בכל מכתב שהנך כותבת, ללא הבט על כך שהוא מכיל ידיעות טובות, אחת אחרי השנייה, הרי הצד השווה בכל המכתבים הוא חוסר שביעות רצון מהימצאותך ב [מקום השליחות]... הן בגשמיות והן ברוחניות.

וככל שרק ירבו בהם הדיווחים על ההצלחה בענייני היהדות, מופיעה לצידם המסקנה שאין זה נכון, וייתכן ומוכרח להיות אחרת.

מובן, שעניין השליחות, הכוונה בכך איננה רק להביא יהדות ב[עיר פלונית]... ואין הכוונה רק את לעשות טובה ליהודי,

אלא הוא בתור עיקר הדבר - מביא טובה והצלחה למי שפועל בהם בענייניו הפרטיים כמובן.

מקור: תרגום מאגרות קודש חי"ט ע' רסה-ו

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, המעודד חסיד לפעול ולעשות בעניני יהדות, מכיון שאנשים בארץ הקודש צמאים ליהדות:

...רבבות ואלפי בני ישראל בארץ הקודש תבנה ותכונן נשמתם צמאה לדבר ה׳ אשר גילה על ידי עבדיו נשיאינו רבותינו הקדושים [=תורת חסידות חב"ד] (אף שיש מהם כאלה היודעים מצמאון שלהם וכאלה שהגוף מסתיר על הצמאון, ומובן שעל אלה הרחמנות גדולה עוד יותר), והוא שזכה בחסד עליון לדעת על-דבר תורת רבותינו נשיאינו, כותב שאין לו מה לעשות!

...ויהי רצון שעל כל פנים מכאן ולהבא יתבונן ויפעול בהפצת המעינות חוצה, ויבשר טוב בטוב האמיתי, טוב לשמים וטוב לבריות וטוב העושה פירות (קדושין מ, א).

בברכה לבשורות טובות.

מקור: אגרות קודש חלק י"ט עמ' יט

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש על המעלה הגדולה של עם ישראל:

...ההוראה והתורה של הבעל שם טוב ורבנו הזקן היא, שכל יהודי הוא ״ארץ חפץ״, היינו ארץ שמשתוקקים אליה כי היא טומנת בחובה אוצרות שאין לשערם.

וכך גם כל יהודי, בכל זמן ובכל מקום, טמונים בו אוצרות עצומים, והוא אוצר בתוכו נקודת היהדות שלא נפגמה, העבודה מתבטאת רק בהסרת הכיסוי וגילוי אותה נקודת היהדות, שהיא מכוסה ובלתי נראית, שאז מגלים גם את האוצרות הכמוסים.

גילוי וביטוי זה של נקודת היהדות הוא מגוון: אחדים שעושים, ויכולים לעשות זאת בעצמם; ואחרים נזקקים לסיוע מבחוץ, אבל זה ודאי שכאשר חורשים כראוי וזורעים אחר כך - נותן השם יתברך גשמי ברכה, ועד כדי כך, שמגרעין אחד יכול לצמוח עץ שלם הנותן פירות טובים.

ואין יוצא מן הכלל בזה: גם אלו שעד היום לא היתה להם הצלחה בכך, כאשר ימצאו אלו שיחרשו במלוא המידה ויזרעו במלוא המידה, ודאי תבוא עת הצמיחה וצאת הפירות המיוחלים.

מקור: תרגום מאגרות קודש ח"י ע' רלב