תשובה:

במענה על שאלתה אודות שידוך ובן זוג שלה, הנה קודם שתשתדך צריכה היא להיות בטוחה אשר ביתה יהי' בנוי על יסודי התורה והמצוה, היינו שלא רק היא, אלא גם חתנה יקחו על עצמם בכל תוקף ההבטחה, לקיים את המצות ולעשות לו חתנה קביעות עתים בשיעור לימוד התורה, ומובן מעצמו שהבטחה זו צריכה להיות באמת ובתמים, כי בזה תלוי אושר איש ואשה הישראלים, ואם נוסף על זה תראה שיש לה המשכת הלב לשידוך זה, אז תתקרב להצעה, ויהי' בשעה טובה ומוצלחת.

אגרות קודש - כרך ד - תתעא

תשובה:

במענה על מכתבו (בלי הוראת זמן הכתיבה) בו שואל אודות הוראות בדרכי החסידות.

הנה מובן שתלויות הן בתכונות נפש השואל, כשרונותיו, ואופן הסתדרותו, ולכן טוב ונכון שיתקשר עם צעירי אגודת חב"ד אשר בסביבתו ועל ידם יוודע מזקני אנ"ש הנמצאים שם וכהוראתם יעשה, ומובן שזהו נוסף על הנקודות הכלליות (והם נוסף על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים), לימוד בתורת החסידות לעיונא עכ"פ איזה פעמים בשבוע והליכה בהדרכותי' ומנהגי', וכמו שקבלת התורה בכללותה היתה ע"י הקדמת נעשה לנשמע, כן הוא גם בהנוגע לכל חלק וחלק מתוה"ק היינו לא להתחיל מקושיות וכו' אלא לקבל מראש הוראות אלו המנוסים כבר לכגון דא ואז במשך זמן לא ארוך תבוא גם ההבנה, והשי"ת יצליחו לבשר טוב בכל האמור.

אגרות קודש - כרך יג - ד'רעז

תשובה:

ומה שכותב בנוגע לדעתי אודות תמיכת הממשלה בישיבות וישיבות קטנות ות"ת המתנהגים על טהרת הקדש.

כבר פרסמתי הטעמים וגם נדפס בירחון המאור, אשר בודאי נמצא אצל כת"ר,

וכללות הנקודה - מיוסדה על מאמר חז"ל, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תשב"ר, ומי הוא זה ואיזהו אשר יערב לבו למנוע תמיכה כהאמורה, שבודאי עי"ז כמה מבני ישראל ובנות ישראל לא יוכלו להתקבל במוסדות האמורים, ואם בשביל בנין בית המקדש אסור לבטל תשב"ר עאכו"כ מפני חששות מדומים ועכ"פ רחוקים, וראי' מוכחת איך צריכה להיות השקפת החרדים לדבר ה' בשאלה האמורה, גם מהמנגדים, שכל אלה שמלפני איזו שנים נלחמו בפאראקול סקולס וכל אלו המונעים שהפעדעריישאן של צדקה תתמוך במוסדות החרדים, וכל אלו הלוחמים נגד שיעור לימוד הדת בשביל תלמידי הפאבליק סקולס, נלחמים בכל תוקף נגד תמיכה האמורה, וד"ל.

ובודאי לדכוותי' האריכות בכל האמור אך למותר, ותקותי חזקה שינצל כל השפעתו ובתוקף המתאים לעזר תשב"ר חינוך בני ישראל על יסודי התורה שיהי' דרך דידן, ז. א. השקפת תורתנו תורת חיים, נצח. ואם המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא עאכו"כ כשהמדובר בעשיריות מאות ואולי גם אלפים.

בודאי ידוע לכת"ר גם מפורסמי אגודת ישראל בהאמור הראשי ישיבות כאן וכו'.

אגרות קודש - כרך כב - ח'רכג

תשובה:

בטח ידוע לה ולבעלה מה שהוא עיקר באמונתנו בכלל, ומודגש ביחוד בתורת הבעל שם טוב ובתורת החסידות - הוא ענין השגחה פרטית, שכל דבר גדול או קטן המתרחש בעולם, בין בדומם, בין בצומח חי או מדבר, לכל פרטיו ופרטי פרטיו, אינו ח"ו מקרה, אלא הכל בהשגחה פרטית ובכוונה ותכלית בהנהגת העולם. ואין צריך לומר כאשר יהודי מוצא את עצמו בפינה נדחת בעולם, הרחק ממדינת מולדתו, ובכלל רחוק מציבור יהודי, הרי בודאי אין זה מקרה בעלמא, וצריך לראות את עצמו כשלוחו של מקום, שעל ידו יגיע גם לפינה זו דבר ה', להרבות הצדק והיושר בהנוגע לכל אחד ואחת, ולהפיץ היהדות ומצוותי' בין היהודים שם בפרט.

ובכגון דא, אין להביט על הכמות, אשר אמרו חכמינו זכרונם לברכה, כל המקיים נפש אחת בישראל כאילו קיים עולם מלא. ואם בכל הזמנים כך, על אחת כמה וכמה בתקופתנו אנו, אחרי השמדת ר"ל חלק כה חשוב על עמנו, הרי כל יהודי שהי' לפליטה הוא אוד מוצל מאש וצריך למלא לא רק תפקידו הוא, אלא גם למלא מקום הקדושים שנפלו על קידוש השם.

ויהי רצון שהיא ובעלה ילכו מחיל אל חיל בהשתדלותם ובהשפעתם הטובה על סביבתם, ויעשו כן מתוך שמחה וטוב לבב, וכתוכן "זמן שמחתנו" ושמחת תורה בפרט, אשר בהם מסיימים אנו חודש תשרי בראשית השנה, כדי להמשיך משמחה והתלהבות זו בכל ימות השנה.

אגרות קודש - כרך כב - ח'רכו

תשובה:

מענה לאחד שכתב שאחרי פטירת אביו ואמו השאיר בן ו4 בנות וכבר אחרי 8 חודשים מהפטירה והאח והאחיות במריבה גדולה אודות הירושה, ומבקש ברכה ועצה לעצור המחלוקת:

1) להשפיע עליהם שילכו שם כולם לרב (בית דין). וישאלוהו דעת תורה בזה.

2) להסבירם שזהו צער גדול לנשמת הנפטר - שירושה שלו גרמה למחלוקת ובפרט בין ילדי או״א אחד (אחת)!



 

תשובה:

נ.ב. פשוט אשר במצב הנוכחי בכל כיו"ב הנמשך עשיריות בשנים בכיון אחד, מימין (- אש דת למו) לשמאל - שהנני בכל התוקף נגד ההעל[א]ה על סדה"י [=סדר היום] שאלת היתר העליה על הר הבית כי תומ"י [=תיכף ומיד] להתחלת השקו"ט [=השקלא וטריא] בזה יעלו לשם כו"כ [=כמה וכמה] ולמקומות שאיסורן ודאי ר"ל [=רחמנא ליצלן] ומספרם ילך ויגדל ר"ל וכל האזהרות בזה (באם תבואנה) ילבו את היצרים ויוסיפו מספר העולים הנ"ל. וכל מי שיעשה בזה ופשיטא העולה בפועל יותר מעלית זקני ירושלים (תרתי משמע יראה שלם) ידו במעל עליית כהנ"ל.

תשובה:

ידועים מאמרי רז"ל - כל נשמתא ונשמתא הווה קיימא בדיוקנאה קמי' מלכא קדישא; הנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד.

מאמרי רז"ל אלו מדגישים ביותר את המובן ופשוט - את זכות ובהירות הנשמה, שכולה רוחניות, ואיך שאין לה, מצד עצמה, כל שייכות כלל לענינים גשמיים וחומריים, ומכל שכן לעניני תאוה וכו' המתעוררים ובאים אך ורק מצד הגוף ונפש הבהמית.

אף על פי כן, רצה הקדוש ברוך אשר נשמה זו, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, תרד למטה ותתלבש בגוף גשמי וחומרי להיות קשורה ומאוחדת בו במשך כמה עשיריות שנים. זאת אומרת, אשר במך עשיריות שנים תהי' הנשמה במצב שהוא בניגוד גמור לטבעה העצמי.

וכל זה - כדי למלא שליחות הבורא, לזכך את הגוף ולהאיר עניני עולם הזה הגשמי השייכים לאדם, באור אין סוף, לעשותם מקדש ומשכן לשכינתו יתברך,

ואז - הרי כל ענויי ויסורי הנשמה מהיותה בגוף ובעולם גשמיים כאין ואפס נחשבו, כי שכרה ואשרה הנצחיים שהיא זוכה להם על ידי מילוי שליחותה - הם שלא בערך לגבי יסורי העולם הזה החולפים.

* * *

נקל להבין, גודל צער הנשמה ועומקו כאשר את היסורים והענויים של הנשמה בגוף מקבלים ועוד מגבירים אותם על ידי הרדיפה אחרי הגשמיות והחומריות, והכוונה ותכלית דירידת הנשמה למטה, שאפשר להשיגם רק על ידי חיי יום-יום על פי התורה ומצותי' - הנה אין שמים לב לזה, ואם גם לעתים ולפרקים מתעורר - הרי זה כמצות אנשים מלומדה ולצאת ידי חובתו בלבד.

מלבד העיקר שבדבר, שמאבדים את ההזדמנות למלא רצון הבורא ואת השכר והאושר הנצחי הבא על ידי זה, הרי הוא היפך השכל הבריא לרדוף ולתפוש בחלק הקשה הרע אשר בחיים, היינו לשעבד את הנשמה ולדכאה בירידתה בגוף, ולדחות בשתי ידים את החלק הטוב שבירידת הנשמה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, היא העלי' הגדולה הבאה על ידי קיום רצון הבורא.

וזהו שאמרו רז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, כי דעת לנבון נקל, אפילו בלי התעמקות כלל, אשר מכיון שבעל-כרחך אתה חי, מאחר שהנשמה שהיא חלק אלקה ממעל ממש מוכרחת להתלבש בגוף גשמי עפר מן האדמה על משך כמה עשיריות שנים - השכל הפשוט מחייב להשתדל ביגיעה עצומה להשיג את הטוב הצפון בזה, על ידי חיים יום יומיים כהוראות תורת אלקינו, שיהי' - בכל דרכיך דעהו.

* * *

ועוד ענין בדבר: מכיון שהשם יתברך, שהוא עצם הטוב, מכריח את הנשמה לרדת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בשביל לימוד התורה וקיום המצות, הרי זה ראי' והוכחה גמורה - כמה גדול התלמוד וגדול המעשה (דהמצות).

ומזה מוכרח גם כן, אשר אי אפשר להגיע אל התכלית אלא על ידי הירידה הגדולה - להיות על פי תורה דוקא פה עלי אדמות. אילו הי' דרך קל ונוח יותר לא הי' השי"ת מכריח את הנשמה לרדת ירידה אחר ירידה מתחת כסא הכבוד עד לעולם הזה התחתון, תחתון שבכל העולמות.

רק כאן בבירא עמיקתא יכולה הנשמה להגיע לרום מעלתה, למעלה אפילו ממעלת המלאכים, וכמרז"ל צדיקים לפנים ממלאכי השרת.

* * *

וכאשר יעמיק האדם במחשבתו בגודל מעלת התורה והמצות, ובעולם הזה דוקא, ואשר התורה והמצות הוא הדרך היחידי להגיע לתכלית המקווה - בוא יבוא לשמחה גדולה בחלקו וגורלו - למרות רבוי ההעלמות וההסתרים, מבית ומחוץ, אשר בעולמו זה, ואז רק אז יוכל לקיים באמת ובפנימיות את הציווי: עבדו את ה' בשמחה.

דרך עבודה שהוא אבן פינה בשיטת הבעש"ט, וכמבואר בארוכה בתורת חסידות חב"ד, וכמו שהורה אדמו"ר הזקן, בעל השמחה, בספר התניא, פרק כו' ואילך, פרק לא' ואילך, בשורות מועטות המחזיקות את המרובה.

בברכת חג הגאולה,

אגרות קודש כרך ח ב'רצב

תשובה:

במענה למכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה - לאחרי הפסק ארוך, בו כותב אודות מצב פרנסתו עתה.

בכלל ידועה השקפתי, שכדאית השתדלות להסתדר בענין פרנסה שאין בה דאגה יתירה, וכמובן באר היטב מהמבואר בדא"ח בהענין שפרנסה צ"ל בלא לב ולב. לכן כדאי להתבונן ולהשתדל לשנות פרנסתו לאט לאט לענינים שלא תהי' בהם דאגה האמורה, ותקותי שבהתבוננות ובחיפוש, הנה סוף סוף ימצא את זה, והשי"ת יצליחו שיהי' בלי חיפוש יתר...

אגרות קודש כרך יט ז'קנח

במענה על מכתבו בו כותב איזה פרטים מדברי ימי חייו, ומסיים בהתאוננות על אשר קשה לו להסתדר בענין של פרנסה ותמה על זה. אף שהסיבה מובנת גם [ב]מכתבו, כיון שבשנים שעברו קבע ענין פרנסתו באופן היפך שמירת שבת קדש, וכבר מבואר בספרים הקדושים שעל ידי זה (עבודה אסורה בשבת קדש) לא רק שאין מוסיפין בפרנסה אלא אדרבה מזיקים את הפרנסה.

אבל כיון שהשם יתברך ויתעלה אמר שתשובה מועלת ויכולה לתקן גם את העבר, הנה יחליט בעצמו בתוקף הכי גדול לקיים מצות תורתנו תורת חיים, ולהשתדל למצוא מקום לפרנסה ולהסתדר בכלל באופן המותר וכשר על פי שולחן ערוך, ואז יש תקוה רבה וגדולה שבמשך הזמן יסתדר אף שבתחלתו יהי' אפשר קישוים בדבר, וכבר נאמר והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד.

ויראה לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות במקום שהוא דר, שיהיו כשרות כדין, ובכל ים חול קודם תפלת הבקר יתן איזה פראנק לצדקה, ולאחר התפלה בבקר בכל יום וגם בש"ק ויום טוב, יאמר על כל פנים מזמור אחד מספר תהלים.

אגרות קודש כרך יב ד'רז

תשובה:

במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה

אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' פ"ט

תשובה:

ובכלל ידועה דעתי, שאינה נוחה מקניות של שערס וכיו"ב, ובנוגע לפועל יתייעץ עם ידידיו על אתר.

אגרות קודש כרך כב ח'תלח

... לשאלתו בשם מר... אודות קניית שערס, לכל הראש יש לברר האם אין בזה איסור ריבית, כיון שכנראה מכתבו, החברה היא אך ורק של בני ישראל, ובפרט ע"פ דברי רז"ל שריבית מושכת אחרי' גם הקרן וכו'...

אגרות קודש כרך כ ז'תקעד

על מה שכתבם לגבי מניות - בכלל, כלל אינני אוחז מהתפסות בספקולציות עם מניות. בפרט - צריכים להתייעץ עם מומחה.

אגרות קודש כרך יט עמוד רלב

 

תשובה:

בעתו קבלתי שני מכתביו, ובהם כותב ג"כ על דבר מצב בריאותו, וכנראה מהם שמצב רוחו אינו כדבעי, נכון יהי' לבו בטוח בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות אשר ישלח דברו וירפאו, ואף שנוסף על זה הנה צריך לעשות כלים בדרך הטבע, היינו לשמור הוראות הרופאים, יש להבדיל בין שני הדברים, שבעניני רפואה צריך הוא להעסיק רק את כח המעשה שלו, משא"כ כח המחשבה וההרהור, כיון שאינו רופא, ויש לו חלק בלימוד התורה, צריך הוא להשתמש בכחות אלו רק בעניני תורה ומצות, והשקלא וטריא ופלפול בעניני הרפואה אין זה שייך אליו, ובמילא חבל על הזמן שנותן על זה וכיון שמיותר הוא כח שכלו במקצוע חכמת הרפואה, הרי בטח ניתן לו הכח להשתמש בו במקצוע אחר (שלדעתי הוא עסק בתורה וכו') וא"כ חסר הוא שם והעולה היא בשתים, חסרון במקום אחד ומיותר במקום השני, ובהתבוננות אפילו לשעה קלה בכל זה, הנה ישמח לבו אשר זכהו השי"ת שיוכל לעסוק בתורה ויוסיף אומץ בזה, ויאיר את הד' אמות שלו וע"ד פסק רז"ל אשר כל העיר היא כד' אמות שלו, ויאירם בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות.

בברכה לבריאות הנכונה לו, לזוגתו וב"ב שיחיו ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

אגרות קודש, כרך ו, א'תריט

תשובה:

בהתבוננות אשר.. משגיח הוא יתברך על כל אחד ואחת, ובחיי היום יומים, אפילו בפרטים אלו הנקראים בלשון העולם אפורים וקטנטנים, הרי אין כל יסוד לאיזה דאגה שתהי', ובדוגמת דבר התינוק הנמצא על יד אביו, אף שבהנוגע לתינוק, האב הוא כל יכול רק בדמיונו, ולא כן הוא בהנמשל, אשר האב, הוא אבינו שבשמים, הוא כל יכול בפועל וכמובן.

אג"ק חי"א ע' ע

תשובה:

בשאלתו מה יענה כשאומרים לו שהמדע כביכול, יש לו הוכחות שהעולם קיים יותר מה'תשט"ו שנה [=גיל העולם באותה השנה על פיה תורה], ואם יש לתרץ זה במרז"ל הידוע שהקב"ה הי' בונה עולמות ומחריבן. - פירוש מרז"ל זה אינו כן, כי הכוונה לעולמות רוחניים, וכמ"ש רבנו הזקן מכתבי האריז"ל בתורה אור פ' שמות (דף נ"א ע"ד). ומה שאומרים שהמדע יש לו הוכחות על הנ"ל, הנה זהו שקר מוחלט, כי אין להמדע כל הוכחה בזה, כי אם השערה בנוי' על יסודות רעועים. וקשה לבאר זה במכתב באריכות הדרושה, והנקודה בזה היא, שהנמצא בספרי לימוד המדע ע"ד הנ"ל, ע"ד קיום העולם כמה אלפים מיליונים שנה וכו' מבססים הם השערה זו כדלהלן:

כיון ש(בתנאים הקיימים היום, חום ולחץ האויר, תנועת הרוחות, כמות החמרים השונים הנמצאים על פני האדמה וכו' וכו', הנה) דרוש לכל מאה אמה גובה דהחול המתקבץ על שפת הנהר, מספר מסוים של שנים, וכיון שנמצאים הרים מחול זה עצמו שהם בגובה כמה מילים, הנה(את"ל שגם הם נקבצו מגרגירי חול ועל יד נהר כגון זה, והתנאים הנ"ל לא נשתנו במשך כל האלפי שנים, הרי) צריך לזה כך וכך שנים, וחשבון זה מגיע הרבה יותר מן ה'תשט"ו.

אבל כששואלים אצלם, מאין נתהוו גרגירי החול, אין בידם לענות, וכששואלים אצלם - כמו שאצ"ל נתהוו גרגירי חול במישור הרי אפשר לומר שנתהוו ההרים בבת אחת, ג"כ אין בידם לענות על זה. וכששואלים אצלם מנין להם שלפני חמשה אלפים שנה היו כל התנאים, דהמים והרוחות והנהר וכו' ממש כמו שהם עכשיו, הרי גם על זה אין בפיהם מענה. וכששואלים אותם נוסף על זה, את"ל שהוכחה שלהם מדעית, הרי איך אפשר שתוצאות החקירה דמשך קיום העולם ע"פ המדע דתכונה, ע"פ המדע של חקר עתיקות (ארכיאולוגיה), ע"פ המדע דחקר מבנה כדור הארץ (גאולוגיה) וע"פ המדע דראדיא [=רדיו] - סותרות אחת לרעותה ומן הקצה אל הקצה, היינו - ולדוגמא - מסקנא אחת שאי אפשר להיות יותר מחצי ביליון שנה ומסקנא שני' שאי אפשר - פחות משני ביליון שנה, וכיו"ב?

והרי סתירות אלו - הוכחה ברורה הן שאין כל חקירות אלו אלא השערות בנויות באויר. ואין כאן המקום להאריך.
אגרות קודש כרך יב ג'תתסח

תשובה:

קבלתי מכתביו .... בצירוף נוסח הצוואה לאחר אריכות ימים ושנים, ופעם אמרו, אשר כתיבת צוואה היא עצמה סגולה לאריכות ימים ושנים. ובנוגע לעצם הדבר, הנה בכדי שיהיה לה יפוי כח הדרוש, צריכה להיעשות ע"י לאייער[=עורך דין], והנני מעוררו על זה.
אגרת א'צא, ח' תמוז תשי"א

ובנוגע לתוכן מכתבו זה, נכון מבוקשו ע"ד עניני צוואה שזהו סגולה לאריכות ימים ושנים טובות...
אגרת ג'תרנב, כ' תמוז תשט"ו

תשובה:

בפרט בהנוגע... הנה כדאי הי' לנסות להשפיע עליו על ידי הגבהה. וכידוע סיפור חסידים על אחד מגדולי חסידי רבינו הזקן, שאמרו עליו שקשה לו לעבור איזה עבירה שתהי' מפני מדת הגאוה שלו, באמרו לנפשו, וכי אני אחד מגדולי חסידי רבי גדול כ"כ אתפתה להסתת היצה"ר שעי"ז עלול אני לאבד מצבי בתוככי ישראל ובפרט בתוככי עדת החסידים.

אגרות קודש כרך ח ב'תקסב

תשובה:

במ"ש אודות מדת הכעס והגאוה, - כמו בכל הענינים דרך התיקון בזה הוא צעד אחר צעד, וההתחלה להתעכב שלא להביע הכעס או הגאוה בדבור, שעי"ז מתמעטת ההתפשטות שבמדה וכנראה במוחש, וביחד עם זה גם להתבונן בעת התעוררות מדה מ"ש בתניא פרק מ"א בתחלתו, ומהנכון שיהיו שגורים דברים אלו בפיו ומה טוב שידע אותם גם בע"פ וכמבואר מהתחלת הפרק עד דף נ"ו ע"ב, ובפרט שידוע בכתבי האריז"ל אשר ע"י כעס נחלפת הנשמה, וראה בשיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע י"ט כסלו תרצ"ג ביאור מרז"ל כל הכועס כאילו כו'.

אגרות קודש כרך יז ו'תע

תשובה:

בנוגע לשאלתו בענין פרנסה, הנה בודאי צריך לעשות כלים טבעיים, וכמבואר בספר המצות להצ"צ (דף [קו, א]) ובקונטרס ומעין (מאמר [יז]), וכאשר עושים כלים בטבע הרי יתן השי"ת ברכתו להמצטרך לו ולב"ב שי'.

מה שכותב בנוגע למסחר אתרוגים, יהי רצון שאם יעשה זה יהי' בהצלחה, אבל אין זה אלא עסק ארעי, וצריך לחפש אחרי עסק פרנסה קבוע, ויגעת - ומצאת.

בטח יש לו קביעות עתים בתורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר זהו כלי להמשכת וקבלת ברכותיו בגשמיות וברוחניות.

אגרות קודש כרך ג תשכד

תשובה:

מ"ש במכתבו חו"ד אשר רצונו לבוא לביקור לארה"ב וטעמו ונמוקו כמ"ש במכתבו:

הנה מוכרחני לגלות דעתי שאין זה נראה לי, והטעם, זיכהו השי"ת אש קבע מושבו בארץ אשר עיני ה"א בה מרשית שנה ועד אחרית שנה, ובה גופא בירושלים עיה"ק שהיא מקודשת מכל ארץ ישראל, ובענין הנסיעה מאה"ק ת"ו רבו הספיקות והפקפוקים שבזה, ולכן אינו מובן כלל וכלל למה לו ליכנס בספיקות ולטלטל ולכתת רגליו לעבור דרך ימים נהרות ומדבריות להוציא כ"כ הוצאות ולאבד כמה זמן על הנסיעה מהתם להכא ומהכא להתם, בה בשעה אשר בכל רגע שעה ויום שהוא באה"ק ת"ו ובעיה"ק ת"ו יכול להמשיך אור ה' בעוה"ז הגשמי ולהשתדל בהפצת מעיינות הבעש"ט תלמידיו ותלמידי תלמידיו וביחוד של רבינו הזקן והבאים אחריו, באה"ק ת"ו, אשר ענין זה נחוץ שם ביותר ומיום ליום עוד מתגבר הנחיצות בזה כיון שהחשך ג"כ הולך ומתרבה ר"ל, ובשעה כזו רוצה הוא לעזוב את מקומו און זוכען גליקען, והשי"ת יברכו באריכות ימים ושנים טובות ובריאות ויעמוד חזק על משמרתו לנצל כל הזדמנות וכל ענין לחזק את האמונה ולרומם קרן ישראל סבא ולהפיץ אור החסידות תורתה מנהגי' והוראותי' בכל מקום ובכל סוג אנשים שידו מגעת.

אגרות קודש כרך ה א'תקכג

תשובה:

במ"ש אודות התכנית לבקר אצל קרובי' בחו"ל, ובטח זהו בהסכמת בעלה שליט"א.

בודאי תקשר זה עם איזה דבר מצוה, המתיר יציאה מאה"ק ת"ו. ויהי רצון שתהי' נסיעתה בשעה טובה ומוצלחת ובאופן טוב ומתוך בריאות הנכונה.

 אגרות קודש  כרך יט  ז'רמא

תשובה:

מה שכותב אשר מתכונן לעלות לאה"ק ת"ו [=ארץ הקודש תיבנה ותיכונן], ובודאי למותר לעוררו אשר נסיעה כגון זו הנקראת בפי כל בשם עלי' ולארץ הנקראת בפי כל אפילו עמי הארץ בשם ארץ הקדושה, מצריכה הכנה, ז.א. עלי' רוחנית של האדם עוד קודם נסיעתו, והחלטה מתאימה בהנוגע להתנהגות שם, ואם לויזה של בשר ודם מוכרחים בשביל להכנס לאיזה מדינה (או עכ"פ להודעה שאין זקוקים לויזה), עאכו"כ [=על אחת כמה וכמה] שמוכרחת ויזה של בורא העולם ומנהיגו, הוא אשר הבטיח ארץ ישראל לבני אברהם יצחק ויעקב, ואם בהנוגע להנהגה בכלל הדברים אמורים עאכו"כ לאופן הנסיעה שצ"ל מתאימה לדיני והוראת תורתנו הק'.

אגרות קודש כרך טו ה'תרסה