תשובה:

...חג הפסח סימנו בכתוב שהחג צריך להיות בחודש האביב. והנה בטבע, עם הופעת האביב, כוחות הטבע שהיו בהעלם במשך ימי החורף עד שלעין הרואה נדמה שנפסקה החיות יצירה צמיחה וגידול, הנה לפתע פתאום בחודש האביב מתגלה לעין כל שלא היה זה אלא משך זמן של קיבוץ כוחות למען יופיעו אחר כך אילנות מלבלבים ושדות עטופים ירק, כמאמר רבותינו ז"ל "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרח צריך לברך כו'".

ומוסר השכל בזה גם לנו, שאם יש בחיינו תקופה מסויימת שאפשר לטעות בה שאינה תקופה של יצירה צמיחה וגידול, קרוב לודאי שאין זה אלא טעות בידנו, וההפסק ישמש לתוספות כח וכלשון המשל להוצאת פרח ולגמול פירות.

ויש למצוא רמז זה גם בענין של פסח, שאחרי התקופה המרה של גלות מצרים שמררו את חיי אבותינו בעבודה קשה בעבודת פרך המפרכת את הגוף ואת הנפש, שר של מצרים טען מה נשתנו אלו מאלו, אלו עובדי עבודה זרה ואלו כו', הנה במשך זמן מועט נתגלה בהם הזיכוך שפעל גלות מצרים, ובחמשים יום נתעלו ממ"ט שערי טומאה לקבל התורה מפי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

מקור: אגרות קודש ח"ד ע' רסז

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לחסיד מבוגר שבריאותו התערערה:

נצטערתי לשמוע (במקרה) שאינו בטיב הבריאות ונמצא בבית החולים, ואקוה לשמוע בשורות טובות מהטבת בריאותו.

ולפי עניות דעתי כיון שזכה להתחנך בישיבת "תומכי תמימים" ליובאוויטש ולהיות במחיצת האור של כבוד קדושת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ו[בנו] כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר כמה וכמה שנים, הנה יקח על עצמו תיכף להטבת בריאותו ללמוד מתורת החסידות ברבים, ביום השבת קודש ולכל הפחות עוד יום אחד בימות החול,

ולא יתחשב כלל אם רב יהיה מספר השומעים או מעט, וגם לא יתחשב עם מדת הבנתם.

ובפרט כפי שקבלנו מנשיאינו ורבותינו הקדושים [של חסידות חב"ד] הנה את תורת החסידות "שומעים הנשמות של הלומדים", ועוד סגולה נפלאה שהיא (תורת החסידות) מזככת את האויר, וכאשר האויר נזדכך במקום אחד אפילו מצומצם, הרי בדרך ממילא פועל על האויר של כל העולם כולו, ועל ידי תוספת חיזוק ההתקשרות ב"אילנא דחייא" [=כינוי לפנימיות התורה] הרי בטח יהיה זה ה"צינור" לתוספת חיות והטבת בריאות כבוד תורתו גם כפשוטו בגשמיות.

בברכת רפואה קרובה, המחכה לבשורות טובות.

מקור: אגרות קודש ח"ד ע' רעח-ט

תשובה:

כתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שעלה לארץ הקודש מברית המועצות:

בנועם ובשמחה קבלתי מכתבו מבשר טוב מצאתו ממדינה ההיא ועליתו לארץ הקודש.

ויהי רצון שתהיה עליה זו עליה בכל הענינים הגשמיים והרוחניים גם יחד, בהסתדרות טובה וגם כן כאמור בגשמיות וברוחניות גם יחד.

וכשם שעשו כל התלוי בהם שיהיו חייהם במקומם עד עתה על יסודי התורה והמצוה, הרי בודאי יוסיפו בזה במקומם ובסביבתם עתה,

והשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, אשר ראו חסדיו ונפלאותיו בעבר, יוסיף בברכותיו להם בתוך כללות אחינו בני ישראל שם במדינתם לפנים [-ברית המועצות בתקופה הסובייטית] ובמקומם עתה, בהמצטרך לכל אחד ואחת מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

בברכה להסתדרות טובה ולבשורות טובות בכל הכתוב לעיל.

מקור: מכתב מפסח שני תשל"א

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, על הדרך להשכין שלום בין איש לאשתו:

...במה שכותבת בנוגע לאחותה תחיה והיחסים המשפחתיים בביתה [שיש לה קשיים בשלום בית עם בעלה], במקרים כאלו רואים במוחש, אשר דברי ידידים ומכרים פועלים יותר מאשר של קרובי המשפחה, ולכן צריכים לבקש מהידידים והמכרים שידברו בזה ומובן באופן אשר לא יוודע שהבקשה באה ממנה.

ומובן גם כן שעל האחות, לא להקפיד [על בעלה] אפילו על ענינים אשר לפי דעתה צודקת היא בהם, במאה אחוז, והרי גדול השלום ובפרט שלום בית, שכדאי להיות מעבירה על המדות ולהתאפק ובלבד להחזיק השלום.

ובודאי מיותר לעורר שעליה להוסיף בשמירת חוקי ודיני טהרת המשפחה (נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה וכו') קירבה שלא כדין מביאה לריחוק.

ותקותי שתמצא אותיות המתאימות איך להסביר את הנאמר לעיל לאחותה תחיה.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' קיט

תשובה:

מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש לחייל שהיה שרוי בעצבות שחווה חוסר הצלחה בענייניו:

במענה למכתבו, בו כותב איך שלפני זמן היה שרוי בעצבות ורואה הסיבה בזה שלפי דעתו, בכמה מעניניו אינו מצליח וכו׳ וירא שלא יבוא למצב רוח כזה גם בעתיד, ושואל עצה בזה.

אף שאינו כותב מצבו בעניני יהדות לימוד תורה וקיום מצותיה, מעמידו הנני על חזקתו [הטובה], כלשון חכמינו זכרונם לברכה "שליח - עושה שליחותו!", והרי כל אחד ואחד מישראל "שלוחו" של מקום הוא בורא עולם ומנהיגו, לחיות חייו בעולם זה מתאים להוראת תורתנו תורת עולם ותורת חיים.

ועל פי האמור בודאי שלא רק יודע כי אם גם מקיים הענין של "ברכות השחר" שכולן מתחילות בנוסח "ברוך אתה", זאת אומרת - הבעת תודה, וגם לפני זה, [מיד בהשכמת הבוקר, אומרים] "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי". במלים אחרות, אשר החזרת הנשמה וחיים חיותו של האדם עלי אדמות יש בהם ענין להבעת תודה ליוצר האדם ומנהיגו,

אלא שמטעם הידוע ליוצר האדם, בחירה חפשית ניתנה להאדם, האם לחיות חייו באופן המתאים לפניו, בכדי שיהיו החיים ראוים לשמם, חיים מלאים תוכן טוב וקדושה. וכשניתנה הבחירה, בודאי שניתנו הכחות והאפשריות לכל אחד ואחת להביא את כל זה בפועל, ורואים במוחש, שאף שכמה פעמים עושים באיזה ענין ואין מצליחים, אין זה הוכחה כלל, שגם בעתיד יהיה כן, ואפשר שבפעם הנוספת, אף אם הוא פעם המאה או פעם המאה ואחד דוקא, אז יצליח ובהצלחה מרובה.

ומובן שאין כוונתי לבאר השקפת עולם על פי התורה באופן עיוני לבד, כי אם שכן הוא בפועל בחיי המעשים של כל אחד ואחת מאתנו. ובלבד שהאדם יעשה המוטל עליו, ואין דורשים ממנו אלא לפי כחו, ואז סוף סוף יצליח, ואין לך אדם שהוא כלשונו במכתבו "לא מצליח", כי אם החילוק הוא בין האדם העצל ובין אדם שמשתמש ומנצל האפשרית והכחות הניתנים לו בעין יפה על ידי בורא העולם.

ומובן וגם פשוט שבכל זמן זקוקים לברכת השם יתברך וכל הוספה בעניני תורה ומצות מוסיפה בברכות השם יתברך במצטרך לאדם.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' רטו

תשובה:

מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש, על האמונה והבטחון בהשם יתברך, המיוסדים על הבטחון ביציאת מצרים:

שמחתי לקבל את מכתבו
. . עם הבשורה הטובה שהכל עבר בשלום, והנני מוכרח לחזור על מה שכתבתי במכתבי הקודם, שכאשר רואים כיצד השם יתברך מנהיג, מוכרחים לחזק את הבטחון והאמונה, ובאמת אין זו אמונה בלבד אלא גם השכל מאשר שיהיה טוב, והשם יתברך רק יצליח כל אחד לעשות כלים גדולים על מנת לקבל הטוב שהשם יתברך רוצה לתת הן ברוחניות והן בגשמיות.

ובפרט בימי פסח שהם ימים של אמונה ובטחון כפי שהיה אצל בני ישראל בימים ההם, שהלכו עם הנשים והילדים בארץ מדבר נחש שרף ועקרב בהסתמך רק על אמירה של הקדוש ברוך הוא שילכו לשם. ואז ראו שכאשר היה צורך, היה מן לאכול, מים טובים מבארה של מרים, והצלחה ששמלתך לא בלתה מעליך וגו',

וכך גם בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכשהולכים עם האמונה ובטחון, לפחות חלק מאמונה ובטחון ההן, הרי השם יתברך נאמן שהוא מספק לאדם את המצטרך לו בגשמיות וברוחניות, והשם יתברך יעזור לראות זאת, ולראות זאת בקרוב.

מקור: תרגום מאגרות קודש ח"ח ע' שמ

תשובה:

מענה מהרבי מליובאוויטש ליהודי שרצה לעבור לגור בחו"ל

ובמה שכותב בענין מצבו הפרטי ומחשבתו על דבר להתיישב באחת הארצות בחוץ לארץ, הנה בטח ידוע לו השקפתי בזה על יסוד מה שראיתי אנ"ש בעלי צורה ומקצוע, שהעתיקו לארצות הברית קנדה או לדרום אמריקה, ההעתקה הביאה לטשטוש צורתם ח"ו וכפי שמתאר הסיכויים שיש לו במקומות אחרים, חוששני במאד מאד שאין בטחה [-"ביטוח"] שבהעתקה זו יהיו תוצאות טובות יותר,- מובן שאין זה ענין של החלטה גמורה אלא רק השקפה על יסוד הנסיון וכו'.

מקור: אגרות קודש ח"ז עמ' סא-סב

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש בו מבואר כיצד לגרום קורת רוח לנשמת הנפטר:

בודאי למותר להאריך בגודל הקורת רוח לנשמה הנמצאת בעולם האמת, על ידי כל פעולה והוספה בלימוד התורה והידור בקיום המצות, במעשה או בדיבור, של כל אחד מהמשפחה, ועל אחת כמה וכמה - בניו, אשר בסגנון חכמינו ז"ל, "ברא כרעא דאבוה" - יבדלו לחיים ובפרט כשנעשה הדבר בארץ הקדש, היא ארץ ישראל, אשר כל התפלות עולים דרך שם השמימה, וכמה שכתוב, והתפללו אליך דרך ארצם, וכמובא לפסק הלכה בשולחן ערוך ועד לשולחן ערוך רבנו הזקן - בעל התניא והשלחן ערוך - ריש סימן צ"ד.

מקור: אגרות קודש חכ"ד עמ' לג

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש המחזק את ידי אנשי הצבא:

עבודת הקודש הועמסה עליו להיות מנהיג רוחני ומורה דרך לכל בני הצבא הנמצאים תחת השפעתו: הן לעודד את רוחם שיהיו חזקים בבטחונם בנצחון גמור ואל יערצו מפני האויב הן לעוררם שיהיו תקיפים באמונתם ודתם ושישתדלו בכל תוקף בקיום התורה והמצות ככל יכולתם וכל אפשריותם, כי ד' אלקי הצבאות נמצא בקרבם משגיח עליהם תמיד ומתבונן בכל מעשיהם ולכן - והיה מחנם קדוש.

וכמסופר בתורת משה (דברים כג, י-טו): "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע: כִּי ד' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ".

ועוד שם (כ, ב-ד): "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ד' אֱלֹקיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

תקותנו חזקה אשר משתדל בעבודתו ככל יכלתו, ואז, בלי ספק, רואה הוא פרי רב בעמלו, כי לב בן ישראל תמיד ער הוא אם רק נמצא המעוררו על דתו ואמונתו ומזכירו על קיום המצות ככל הכתוב בתורה.

מקור: אגרות קודש ח"א ע' רכ

תשובה:

חבל במאד מאד שכיון שבמחשבתו (וכנראה גם רצונו) משוטט הוא בכל הארצות לבד מקומו עתה, הרי כפי פתגם הבעל שם טוב "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא", הרי על כל פנים פועל זה עקירת שימת לב המתאימה מהענינים דמקומו עתה, ובמילא הרי זה מביא העדר תועלת להענינים ולבריאותו, וחוששני שגם של זוגתו תחי',כי אי אפשר שפיזור הנפש לא יפעול על הבריאות שלו ועל בריאות הקרובים, ואין רצוני להאריך בזה שלא ירצה לפרש דברי כענין של מוסר חס ושלום ורק מנסה הנני לתקן הענין אם אפשרי הדבר.

מקור: אגרות קודש ח"ז עמ' סא-סב

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי ששאל אודות התמודדות עם גמגום:

"...ולכתבו בנוגע לגמגום - כיון שעל האדם לעשות את התלוי בו בדרך הטבע, ישאל ויעשה כדעת רופא, אלא ועיקר, שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה נגלה וחסידות, והלימוד יהיה כהוראת חז"ל מביא לידי מעשה קיום המצות בהידור, שנוסף על העיקר שכן הוא ציווי הקב"ה הרי זה גם הדרך לקבלת הברכה שהוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות ורופא בשר ודם שלוחו הוא.

ורואים במוחש שבנוגע לגמגום מועילה בפרט ההתחזקות במדת הבטחון בהשם יתברך שהוא המשגיח על כל אחד בהשגחה פרטית, כיון שסיבה חשובה במיחוש האמור, הוא העדר שלוה נפשית ובטחון עצמי ככל הדרוש."

מקור: אגרות קודש חכ"ד עמ' קע

תשובה:

מכתב לפרופ' יעקב בזק, ששימש במשך שנים רבות על כס השופט בבית המשפט, על תפקידו של שופט במניעת הפשע מלכתחילה:

"בודאי ידוע למר פירוש הכתוב, המדבר בבריאות הגוף, "כל המחלה גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" שעיקר תפקידו של רופא הוא לסדר חיי אלה שהשפעתו עליהם באופן שמלכתחילה לא יבואו לידי חולי ולא יצטרכו לרפואה.

והוא הדבר, כמובן בנוגע לבריאות הנפש ולתפקידו של שופט, שישפיע בסביבתו באופן שמלכתחילה לא יהיה צורך בשיפוט ועונש וכו'. ובדוגמת שופטינו בזמן שבית המקדש היה קיים, הם הסנהדרין שאמרו חכמינו ז"ל שתפקידם האמיתי הי' לקשור מתניהם בחבלים של ברזל ומחזרים בעיירות ישראל ללמדם תורה כו' (תדבא"ר פי"א).

ונקודה מיוחדת בהאמור, אשר כידוע היה תוקף לסנהדרין בתור סנהדרין רק כשהיו יושבים בלשכת הגזית. זאת אומרת, שכשהיו מחזרים בעיירות ישראל היה בזה לא רק הטלטול והטרחה בלבד, אלא גם ירידה כביכול מתואר הסנהדרין.

ואף משחרב בית המקדש אין סנהדרין בישראל וכו', אבל כל מי שיש לו השפעה ועל אחת כמה וכמה השפעה של שופט בבית המשפט מחוזי ובירושלים עיר הקדש, הרי תפקיד האמור הא ביתר שאת וביתר עוז. ובפרט בימינו אלה, עת שהחשך יכסה ארץ כו'."

מקור: מכתב מט' אדר ה'תשל"ה, אגרות קודש ח"ל ע' קלג-ד

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי ששאל על פשר מה שאירע באור והחושך בביתו, וקישור הדברים להוראה בעבודת האדם לקונו:

"...מה שכותב בנוגע למקרה שהדליק האור בביתו, ולפתע כבה וחזר ודלק וכו' ומה יש ללמוד מזה,

הרי כנראה שזה קשור בתוכן מכתבו, והוא שאור האמתי הקשור עם הנשמה הוא – על פי מקרא מלא דבר הכתוב – נר מצוה ותורה אור, והוא מאיר על ידי הנהגה בפועל בחיי היום יום בלימוד התורה וקיום מצותיה.

ומצד בילבולי עולם הזה הגשמי קשה לעמוד במדריגה רמה בתמידות ולפעמים אור זה נחלש בפועל, שלגבי המצב הקודם הוא חושך. ולכן אל יפול לבא האדם ולא יתיאש ח"ו, אלא צריך להדליק שוב ואדרבה בתוספת אור, ובפרט שיש הבטחה בתורה תורת חיים, הוראה בחיים, שהקב"ה עוזרו, כולל גם כן עזר שלא יתרשם אם היה בעבר מצב שלא כדבעי."

מקור: מכתב מי"ט אדר א' ה'תשל"ח

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות אדם שנמצא בדילמה - הוא מתפלל בשבת בבית הכנסת אך פותח את החנות בשבת:

"...ובשאלתו... למי שמחזיק בשני הענינים, מתפלל בבית הכנסת בשבת והולך גם כן לחנותו ביום זה, והשאלה אם יקבל שכר בשביל היותו בבית הכנסת.

הנה אינו מפרש במכתבו למאי נפקא מינה, והרי לכאורה זהו מענינו של מלאך מיכאל, שהוא הכותב זכיותיהם של ישראל, והנה המצוה שעושה מצוה היא ובודאי יקבל שכר עליה, אלא שכמובן אין זה מועיל וממעט גודל העבירה דחילול שבת, ובפרט בישיבה בחנות שזהו ענין בפרהסיא.

ומתפקידם של מכירי אדם כזה, להסבירו אשר אין שייך בזה הענין 'לפטור את עצמו', אשר כיון שמתפלל בבית הכנסת הרי על ידי זה נתמעט גודל הענין דחילול שבת אחר זה, והאריכות בזה אך למותר."

אגרות קודש ח"ז אגרת א'תתקד

תשובה:

כשנציג התעשיה האוירית בפריז שלח מזכרת וספר על תולדות המפעל שלה, למד הרבי מליובאוויטש הוראה בעבודת האדם מדרכי הפעולה של מטוס:

"...כרגיל שיהודי מקשר כל דבר עם עניין שבמחשבה.. עניני המזכרת הנ"ל [מזכרת וספר על תולדות מפעל של התעשיה האוירית] מעוררים את המחשבה בקשר להעיקרון הידוע בהמראת אווירון, שמשתמשים בכוח האווירי המנגד לתנועת האווירון ומהפכים חלק ממנו שיפעול להגבהת האווירון. זאת אומרת שמהפכים כוח מנגד לכוח מסייע...

החומר והגשם שמצד הגוף שמטבעו מנגד הוא להצורה והרוח שמצד הנשמה, הרי ניתנו להאדם הכוחות להתגבר על כוח מנגד זה, לא רק שלא להיכנע אליו, אלא אדרבה להופכו לכוח מסייע לחיי הנשמה, על פי הסיסמה הידועה של הגברת הצורה על החומר והנשמה על הגוף."

 מכתב מי"א סיון ה'תשל"ה, נדפס ב'ניצוצי אור', עמ' 69  

תשובה:

הרגליים כואבות, מה לעשות?
שני מכתבים מהרבי מליובאוויטש ליהודים שהתלוננו על כאבים ברגליהם, בהם מציין שבנוסף לטיפול הרפואי הראוי יש לדאוג גם ל'טיפול רוחני' הקשור לרגליים לפי היהדות:

"כותב אודות הכאב ברגלו הימנית, הנה נוסף על מה שעושה בדרך הטבע, למלאות הוראות הרופאים במקצוע זה, הרי על פי המבואר בכמה מקומות אשר צדקה היא בחינת רגל בקומה הרוחנית של האדם, וענין הצדקה כוללת צדקה בממונו וצדקה בגופו, היינו טרחת הגוף בענינים דאהבת ישראל, עליו להוסיף אומץ בשני ענינים אלו."

מכתב נוסף בנושא זה:

"כיון אשר אצל איש ואשה הישראלים, הרי הגשמיות והרוחניות חד יהלכו, יכולים לפעול על בריאות הגוף על ידי חיזוק בבריאות הנשמה, ובפרט במצות, וכמאמר רבותינו ז"ל רמ"ח [=248] מצות עשה כנגד רמ"ח [=248] אבריו של אדם,

מובן שמיחוש ברגלים — התקון ברוחניות שלו הוא בעניני צדקה, שהרי הוא היקום אשר ברגלו, כדברי רבותינו ז"ל."

אגרות קודש ח"ט ע' צב, שם חי"ח ע' רפ

תשובה:

שידוך לאלמן – לטובתו ולטובת בתו
מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שהתאלמן על כך שעליו להשתדל לישא אשה:

״במענה לשאלתו ביחס למצבו המשפחתי [שהתאלמן מאשתו ל"ע], ישנה על כך הוראה ברורה בתורתנו הקדושה, תורת חיים, הוראה בחיים, שיש לעשות במרץ הראוי – כמובן בדרכי צניעות – אודות שידוך מתאים עבורו. וכיון שכך אומרת התורה, באופן מוחלט – בוודאי הדבר טוב לכל אלו שיכולים להיות שייכים לזה, ובנידון זה – טובה לו טובה לבתו שתחי'.

גם מובן מאליו, שזה לא כל כך קל למצוא שידוך מתאים, אבל לכך ישנה ההבטחה יגעת ומצאת – שאם פועלים במרץ ובכונה טובה, הקב"ה עוזר ומצליחים. והרי זה מיותר להדגיש עבורו שתוספת בקביעות עיתים לתורה וקיום המצוות בהידור, מוסיפה בברכות מהשם יתברך.״

 אגרות קודש חכ"ה ע' רלז, תרגום מאידיש

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לנערה, על הכבוד להשקפתו של המשודך, שלעתים שונה משלה:

״בנוגע להטענות שכותבת אודותן  וכו' – הטוב ביותר להמנע מכל ויכוח בזה,

ודי בהסברה מובנת, אשר שידוך אין ענינו כלל "לחנך" את המדובר שיחי' ולשנותו, כי אם אדרבא יחס של כבוד להאיש וכמובן גם להשקפות שלו ולדעותיו.

והרי רוצים אשר באופן זה דוקא יתייחס הוא אלי' ולהשקפות שלה.״

אגרות קודש חכ"ט ע' עה

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לסופר מר חיים גראדע על כך שהתורה אצל בני ישראל הולכת תמיד יחד עם החיים עצמם, בשונה מאומות אחרות, שאצלם הדת אינה יום-יומית ותמידית:

"...הירושה האמיתית [של עם ישראל] אינה הרכוש הגשמי, שזאת נטלו בבל ורומא והיורשים שלהם, אלא היהדות האמיתית המנהיגה את חייו של יהודי מהלידה והלאה.

וכפי שדובר פעמים רבות, שההבדל בין דרך חיי יהודי לסוג חיי עמים אחרים הוא, שאמונתם נוגעת ומוגבלת לזמנים ואירועים מסויימים, אם יום ראשון או יום שישי, אך אין לה קשר לאכילה ולשתיה ולשאר ימי השבוע.

אך אצל יהודים היהדות היא סוג חיים, חיי יום יום הנמשכים ללא הפוגה. ועל דרך הצחות – 'חיים במעלות' ["חיים גראדע" - תרגום שמו של מקבל המכתב. המו"ל], דרך והמשך ללא הפוגה."

אגרות קודש חכ"ז ע' תעד, תרגום מאידיש

תשובה:

האם לעקוב אחרי הילדים?
מכתב מהרבי מליובאוויטש על היחס הראוי של הורים לילדיהם, האם לעקוב אחרי הילדים על כל צעד ושעל?:

...כפי שכבר הזדמן לי לדבר עם בעלה שי' כאשר היה כאן, הרי תמיד, ובפרט כיום, לא ראוי לעקוב אחרי הילדים בכל צעד ושעל ולהורות להם איך להתנהג בכל הפרטים, גם כאשר בטוחים שצודקים במאת האחוזים.

ענין זה אינו רק בנוגע להורים וילדים, אלא גם ביחס לכל מי שרוצים להשפיע עליו.

עם זאת, מובן שלקחתי בחשבון את תוכן מכתבה, ואברר מה אפשר לעשות בזה באופן שיביא תועלת.

הקב"ה יברך אותה שעם בעלה יחד יהיה לה הרבה נחת יהודי אמיתי, וכפי שמברכים את ההורים היהודיים – שתגדלו אותם לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

זכות הצדקה שנתנה תעמוד לה לבשורות טובות בכל הנ"ל.

מקור:  אגרות קודש חכ"ז ע' פב, תרגום מאידיש