תשובה:

שידוך לאלמן – לטובתו ולטובת בתו
מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שהתאלמן על כך שעליו להשתדל לישא אשה:

״במענה לשאלתו ביחס למצבו המשפחתי [שהתאלמן מאשתו ל"ע], ישנה על כך הוראה ברורה בתורתנו הקדושה, תורת חיים, הוראה בחיים, שיש לעשות במרץ הראוי – כמובן בדרכי צניעות – אודות שידוך מתאים עבורו. וכיון שכך אומרת התורה, באופן מוחלט – בוודאי הדבר טוב לכל אלו שיכולים להיות שייכים לזה, ובנידון זה – טובה לו טובה לבתו שתחי'.

גם מובן מאליו, שזה לא כל כך קל למצוא שידוך מתאים, אבל לכך ישנה ההבטחה יגעת ומצאת – שאם פועלים במרץ ובכונה טובה, הקב"ה עוזר ומצליחים. והרי זה מיותר להדגיש עבורו שתוספת בקביעות עיתים לתורה וקיום המצוות בהידור, מוסיפה בברכות מהשם יתברך.״

 אגרות קודש חכ"ה ע' רלז, תרגום מאידיש

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לנערה, על הכבוד להשקפתו של המשודך, שלעתים שונה משלה:

״בנוגע להטענות שכותבת אודותן  וכו' – הטוב ביותר להמנע מכל ויכוח בזה,

ודי בהסברה מובנת, אשר שידוך אין ענינו כלל "לחנך" את המדובר שיחי' ולשנותו, כי אם אדרבא יחס של כבוד להאיש וכמובן גם להשקפות שלו ולדעותיו.

והרי רוצים אשר באופן זה דוקא יתייחס הוא אלי' ולהשקפות שלה.״

אגרות קודש חכ"ט ע' עה

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לסופר מר חיים גראדע על כך שהתורה אצל בני ישראל הולכת תמיד יחד עם החיים עצמם, בשונה מאומות אחרות, שאצלם הדת אינה יום-יומית ותמידית:

"...הירושה האמיתית [של עם ישראל] אינה הרכוש הגשמי, שזאת נטלו בבל ורומא והיורשים שלהם, אלא היהדות האמיתית המנהיגה את חייו של יהודי מהלידה והלאה.

וכפי שדובר פעמים רבות, שההבדל בין דרך חיי יהודי לסוג חיי עמים אחרים הוא, שאמונתם נוגעת ומוגבלת לזמנים ואירועים מסויימים, אם יום ראשון או יום שישי, אך אין לה קשר לאכילה ולשתיה ולשאר ימי השבוע.

אך אצל יהודים היהדות היא סוג חיים, חיי יום יום הנמשכים ללא הפוגה. ועל דרך הצחות – 'חיים במעלות' ["חיים גראדע" - תרגום שמו של מקבל המכתב. המו"ל], דרך והמשך ללא הפוגה."

אגרות קודש חכ"ז ע' תעד, תרגום מאידיש

תשובה:

האם לעקוב אחרי הילדים?
מכתב מהרבי מליובאוויטש על היחס הראוי של הורים לילדיהם, האם לעקוב אחרי הילדים על כל צעד ושעל?:

...כפי שכבר הזדמן לי לדבר עם בעלה שי' כאשר היה כאן, הרי תמיד, ובפרט כיום, לא ראוי לעקוב אחרי הילדים בכל צעד ושעל ולהורות להם איך להתנהג בכל הפרטים, גם כאשר בטוחים שצודקים במאת האחוזים.

ענין זה אינו רק בנוגע להורים וילדים, אלא גם ביחס לכל מי שרוצים להשפיע עליו.

עם זאת, מובן שלקחתי בחשבון את תוכן מכתבה, ואברר מה אפשר לעשות בזה באופן שיביא תועלת.

הקב"ה יברך אותה שעם בעלה יחד יהיה לה הרבה נחת יהודי אמיתי, וכפי שמברכים את ההורים היהודיים – שתגדלו אותם לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

זכות הצדקה שנתנה תעמוד לה לבשורות טובות בכל הנ"ל.

מקור:  אגרות קודש חכ"ז ע' פב, תרגום מאידיש

תשובה:

אחת מהטע[ו]יות שרואים אצל אברכים, שמחלקים בעולם הגשמי מן הרוחני (שבדקות דדקות הוא ענין היפך האמונה, דאמונת ה' אחד ושמו אחד הן בגשמיות והן ברוחניות) במילא נראה להם שאם העסק אינו כדבעי, צריך לחפש רק לתקן בנוגע להעסק עצמו, ואין חושבים אולי זה מפני שצריך למלאות מה בעניני תורה ומצות, שהם צנור לפרנסה, וכאשר יהי' חזק בשמירת שלשת השיעורים השוים לכל נפש, בחומש תהלים ותניא, הידועים, וגם בקביעות עתים לתורה נוסף על הנ"ל, בנגלה ובחסידות, הנה אז גם גשמיות העסק יהי' הלוך וטוב ובשמחה.

בברכה להצלחה ברו"ג [=ברוחניות ובשמיות] לו ולזוגתו שיחיו.

אגרות קודש כרך ח ב'תקצג

תשובה:

האם מותר לעשות תנאי לקב״ה שאם יקרה כך אעשה כך? מענה ליהודי שכתב לרבי שאם שותפות עסקית שלו עם גיסו תצא לפועל אז יתחיל לשמור שבת:

במענה על מכתבו מד' פנחס, בו מודיע על דבר מצבו עתה, ואשר יש עתה יכולת לעשות שותפות עם גיסו שי' ואז יעשה גם הוא שומר שבת ומבקש ברכה שימצא קונה טוב על הבית שברצונו למכור, בכדי שיוכל להכנס להשותפות:

הנה נבהלתי לקרות כזה במכתב יהודי, שכל ישראל מאמינים בני מאמינים, ואם לדעתי ועצתי ישמע, הנה תיכף ומיד יעשה לשומר שבת, מבלי לחכות על גמר השותפות, וזה גופא אשר לא יעמיד תנאים להשי"ת ==השם יתברך] (שבתחלה ימכור את ביתו ואח"כ ישמור את הש"ק [=שבת קודש]) הרי זה גופא ימשיך לו תוספת ברכה והצלחה שיוכל למצוא פרנסתו בהרחבה.

ויתבונן אליבא דנפשי' [=לפי נפשו(באמת)], איזה פעולה עושה ענין זה (העדר שמירת השבת), על ילידיהם שיחיו, ואף אם לעת עתה אין הם מדברים על דבר זה, אבל בטח נשאר זה בזכרונם וכו' וכו'.

כשאהי' על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אזכירו למילוי בקשתו שיוכל להסתדר בהקדם היותר אפשרי בענין פרנסה שלא יעמידו כלל בנסיון דשמירת השבת, ולמילוי בקשתי, שיעשה ליהודי שומר שבת ותורה ומצוה תיכף ומיד, וידוע אשר אצל איש הישראלי, הנה הגשמיות והרוחניות הם קשורים ומאוחדים, וכמ"ש אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'.

אינו מזכיר במכתבו על דבר אופן חנוך בתו... ובנו... שיחיו, ולמותר להעיר על ההכרח שיקבלו חנוך יהודי במלא מובן המלה.

מהנכון הי' לבדוק כל המזוזות שבביתו שיהיו כולם כשרות, ויסתדר לומר בכל יום איזה קאפיטלעך תהלים, ומה טוב אם יהי' כמו שנחלק - התהלים - לימי החדש או לימי השבוע.

נדבתו ששלח הנה נמסרה לקופת בקור חולים והשי"ת ירפאהו רפואת הנפש שיהי' בריא ושלם ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה אשר זה ממשיך בריאות השלימה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, ואחכה לבשורות טובות בכל הנ"ל,

בברכה.

נ"ב: מוסג"פ הקונטרס שהו"ל בקשר עם ימי הגאולה והסגולה י"ב וי"ג תמוז העבר, ובטח יזכה בו את הרבים.

אגרות קודש  כרך ו  א'תשכז

תשובה:

וידוע פתגם הבעל שם טוב ששמענוהו מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר כל מה שאיש הישראלי רואה ושומע, בודאי יש בזה הוראה בשבילו בדרכי עבודתו, אם בענינים שבין אדם למקום ביחוד, אם בענינים שבין אדם לחברו (שגם הענינים שבין אדם לחברו ה"ה ענינים שבין אדם למקום, וכידוע פירוש המובא בדא"ח, אשר קיום המשפטים צריך להיות באותו הקבלת עול כמו קיום החוקים, ולא מפני שהשכל מחייבם, ובימינו, הנה ראינו זה בעליל אשר דוקא אותו העם שהתימר בשכלו ובסדר חיים מיוסד על שיטה מדעית כביכול כו', הנה דוקא הוא עשה מעשים רעים נוראים ביותר, ויסדם בנימוקים של "שכל ומדע"), ומובן הוא פירוש הבעל שם טוב גם בשכל אנושי, כי הרי כיון שהקב"ה הוא הבעל בית של כל העולם, הרי בודאי שאין בעולם אף דבר אחד או מאורע אחד לבטלע, וכיון שאיש פלוני - שכפי פסק רז"ל במשנה בסוף קדושין - לא נברא אלא לשמש את קונו, הרי אם רואה הוא איזה דבר או שמע איזה דבר, הרי אין זה לבטלה, ולעבדותו - צריך הוא להשתמש בזה להתקרב אל תכליתו, היינו לשמש את קונו, היינו עבודת המקום ברוך הוא, ואפשר להיות אם באופן של קום ועשה, או באופן של שלילה ודיחוי - לא תעשה.

רואה אני במכתבו, שהוא מהנדס, אבל אינו ברור בדיוק מהו מקצוע העבודה שלו, אם זה בבנין בתים או ענינים של מדידה, מדידת שטחים וכיוצא בזה, בכל אופן ביסוד כל הנ"ל מונחת חכמת ההנדסה - געאמעטריע -. ומהו אחד הענינים שיש ללמוד מכללות חכמה זו?

חכמת ההנדסה יש בה מאופי של מקצוע מדע מדויק (מטמטי) וגם של מקצוע מדע שמושי, ובמילא אינו מדויק כל כך. להבדיל באלף הבדלות כו', אין קץ, זהו ענין תורתנו הק' שאף שהיא חכמתו של הקב"ה, תכלית האמיתיות והדיוק, לא ידע אנוש ערכה ונעלמה מעיני כל חי וגו', הנה בכל זה תכליתה - כשמה, תורה, לשון הוראה, הוראה בחיים היום יומיים בעולם הזה הגשמי והחומרי, ולכן בהבדל שבין שני ענינים הנ"ל יש מצוא ההבדל העיקרי והאין-סופי שבין תוה"ק, שעלי' נאמר היא חכמתם ובינתם לעיני כל העמים, ובין החכמה ובינה של העמים או גם של שכל דנפש הבהמית של איש הישראלי. והוא:

שכל האנושי, אפילו זה של המדעים, הנקראים מדעים מדויקים, מיוסד הוא על יסודות שאין להם למדע ולא כלום, כי הרי המדע ובפרט מדע מדויק אין מקבל למסקנא אלא דברים וענינים שיש עליהם ראי', ויסודות כל המדעים וחכמת החשבון וההנדסה בכלל אין עליהם כל ראי', ובמילא ברשות האדם לקבלם או לסותרם, בפרט בולט זה בחכמת ההנדסה, שכידוע יש בה שלש שיטות עיקריות המיוסדה כל אחת על מספר של הנחות (אקסאמא) והאכסמות שבשיטה זו הן מנגדות לאלו שבשיטה האחרת. במלות אחרות: המדע אין ביכולתו לאמר לאדם דבר ברור, כי אם ענינים שבתנאי, היינו אם תקבל לאמת מספר של הנחות אלו וגם האופן דהשקלא וטריא עמהם, הרי יצאו לך כמה תוצאות, ואלו הן. ובמילא יש בזה שתי נקודות: א) שזהו ניתן לרצון האדם אם לקבל את היסודות, או שלא לקבלם, ב) אף אם יקבלם, הרי אין להכריחו לעשות איזה פעולה מתאים להתוצאות כי אין המדה אומר לו אלא, אם יהיו מעשיך בכיוון זה, יהי' המסובב באופן כזה ואם לא איכפת לאדם ההיזק שבדבר, אין דבר מכריחו שלא לפעול בכיוון זה הנ"ל. במלות אחרות: אין המדע נותן הוראה בחיים, כי אם סיפור דברים ומעין הגדת עתידות אשר על פי הנסיון שעד עתה ועל פי היסודות שמרצון הטוב נקבל עתה אותם לאמיתים יהי' מהלך המאורעות בסדר פלוני.

שונה תכלית שינוי בזה ג"כ - היא תורתנו הקדושה, בהיותה חכמתו של אמיתת המציאות - הקב"ה, הרי במילא היא ענין מוחלטי, היינו אמת לאמיתו, הן היסודות הן כללי התורה באיזה אופן יש לנהל השקלא וטריא ביסודות אלו וכיון שזהו חכמתו ורצונו של בורא כל העולם וגם האדם בכלל, הרי במילא מובן שכל המסקנות הן מחייבות את האדם לעשות ולהתנהג דוקא בהתאם למסקנא זו ולא באופן אחר כלל וכלל.

וזוהי אחת הנקודות שבתור מהנדס נכון שתהי' חקוקה במוחו, אשר אי אפשר להקשות איזה קושיא שתהי' מן המדע על התורה להבדיל, כיון שהתורה היא אמת מוחלטת, והמדע גופא מעיד על עצמו שאין הוא דבר מוחלט אלא תלוי בהנחת רצון האדם, וברשות האדם להקים שיטות סותרות זו לזו, ואפשר שיהי' לכולם רשות הקיום מטעם רצונו של האדם, וכמו שלש השיטות שבהנדסה, של אווקליד, לובאטשעסקע, ורימאן ואליא.

אקוה אשר הכתוב לעיל מובן הוא, ובודאי אם יש לו בזה הערות, אשמח אם יודיעני בפרטיות, וידוע מרז"ל אשר שמחו כשהקשו על דבריהם, כיון שזהו סימן שמתענינים במה שאמרו, והעיקר שזהו משמש לברר וללבן את הדברים והענינים שהוצעו במשך השקלא וטריא.

בטח מתחזק בשמירת שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח

אדמו"ר, והם שיעור תהלים (כפי שנחלק לימי החדש) אחר כל תפלת שחרית בכל יום, שיעור לימוד חומש פרשה אחת (מהסדרה של השבוע) עם פירוש רש"י בכל יום, ושיעור תניא כפי שנחלק - התניא - לימות השנה.

כן אתענין לדעת הקביעות עתים שלו בתורת הנגלה ותורת החסידות וכן מפעולותיו הטובות להשפיע על הסביבה שלו בכלל ועל בני ביתו וקרוביו בפרט, לקרב את לבם לאבינו שבשמים, ולהביא על ידי זה א[ו]שר נצחי בגשם וברוח.

בברכה להסתדרות הנכונה באופן המתאים לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד.

אגרות קודש כרך ו א'תרסב

תשובה:

איך מתכוננים לבר מצוה לדעתו הקדושה של הרבי? מענה לאחד שכתב אודות בר המצוה של בנו אשר קרא בתורה את כל פרשת השבוע:

בכללות נעם לי לקרות במכתבו ר"פ מעריכת הבר מצוה של בנם... שי' ב... אבל כאן מקום להעיר אתי אף שהרי אין צועקין על העבר, כוונתי לתחלת מכתבו שהבר מצוה קרא כל הסדרה [=הפרשה] כולה, ובודאי למותר להאריך, אשר לא כימים הראשונים ימים האלה, שמלפנים כל ילדי בני ישראל היו כל המעת לעת כולו באוירה דתורה ומצות, ובהנוגע ללימודים הי' זה שעות רבות בכל יום ויום, ולכן מי שראו בו כשרון לחזור בקלות על טעמי המקרא, עד כדי לקרותו בע"פ הרי למדו ברצון והתעסקו גם בזה בזמן הפנוי לאחרי השעות הרבות שעשו בלימוד בפועל, משא"כ  [=מה שאין כן] כששעות הלימוד בכלל מצומצמות הן, ומהן חלק מסוים - ללימודי חול, ומזהירים שהבן עליו להשגיח על מצב בריאותו של הגוף, ולכן לא להעסיקו יותר מדי, ושיטייל וכו' וכו' ולפעמים עוד מוסיפים שצריך להדר בזה, ובהביא בחשבון את כל האמור כשמתקרב זמן קבלת עול מצות, הנה מבלים כמה שעות דהכנה לקבלת עול מצות לא בתוספת לימוד בתורה ועניני' כי אם בלימוד טעמי המקרא, ורוב הפעמים ככולם רק באותה הסדרה שבש"ק [=בשבת קודש] ינאום הבחור בביהכ"נ [=בבית הכנסת] , ותו לא מידי [=ולא יותר מזה], מובן שהשכר המועט שישנו בזה, יוצא וכו'.

ולתרץ מה שכתוב בתחלה, שהרי זה בגדר צועקין על העבר - הוא שלדעתי מצוה לפרסם, שככל שיהי' נעלה הענין דקריאה בתורה בצבור, ישנו עוד ענין נעלה יותר ללמוד תורה בהתמדה ושקידה ולקיים מצות בהידור ככל האפשרי, ובפרט בזמנים מסוגלים שכל שעה יקרה במאד, שזמן הנ"ל היא ג"כ התקופה שלפני קבלת עול מצות, ואף שגם לדעתי תועלת בדרוש שינאום הבר מצוה, שגם זה לוקח זמן חשוב, אבל נוסף שמנהג זה הוקדש משנים קדמוניות, משא"כ שיקרא הבר מצוה בתורה בצבור, הנה בהנאום יש ברירה להכניס בתוכו איזה דברי התעוררות וגם הנאום בפועל בפ"ע התעוררות הוא, אפילו אם הוא רק בפלפול, התעוררות לא רק דהבר מצוה אלא גם להנאספים, משא"כ הקריאה בתורה בצבור, שבכל שבוע ושבוע עושה זה חזן וכיו"ב. ועוד זאת שהרי נטילת זמן ללימוד טעמי הסדרה בא זה בהוספה על נטילת זמן ללימוד הנאומים הנ"ל.

במ"ש אודות שכירות הדירה של הבייסמענט שלהם, מהנכון שיבטיח לצדקה יותר ממעשר שכירות דשנה הראשונה והשי"ת יצליחם...

אגרות קודש כרך יח ו'תשכד

תשובה:

במענה לאב שצריך תקציב להגיע לחתונת בנו הרבי מסביר שאם ההוצאות הן מתוך רצון טוב על פי שולחן ערוך הקדוש ברוך מזמן תקציב מיוחד להוצאה ספציפית זו:

מאשר הנני קבלת מכתבו מט' טבת, ונהניתי לקרות בו שבדעתו לבוא לחתונת בנו הרה"ח כו'... שי'.

ומה שכותב שקשה להסתדר מפני ריבוי ההוצאות, הנה מובן וגם בשכל אנושי שהכסף לעצמו אינו ענין כ"א [=כי אם] בתור אמצעי למה שצריכים (או למה שחפצים) וכיון שהרצון להיות נוכח בהחתונה רצון טוב הוא ע"פ [=על פי]  תורה ושו"ע [=ושלחן ערוך], הרי בטח יזמין לו השי"ת גם להוצאות הנסיעה ובמילא עליו רק לבטל המחשבה שאם לא הי' נוסע היו נשארים מעות אלו בכיסו ואין הדבר כן כיון שמלכתחלה ניתנו מלמעלה לתכלית מיוחדה זו...

בברכה.

אגרות קודש כרך ח ב'שמט

תשובה:

במענה למכתבו מיום הראשון דסליחות, בו כותב אודות הרצון לעשות תשובה, ואיך להביא לפועל, והרי כמה ענינים ישנם שמבלבלים.

ויתבונן היטב הדק היטב במ"ש רבנו הזקן [בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשו"ע - פוסק בנגלה דתורה] - בספרו תניא קדישא ריש פרק מא, ומה טוב שילמוד בעל פה מהתחלת הפרק עד לעמוד שני, תיבת המלך, וידוע דרז"ל הלואי שיהי' מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם (שם בתניא דף נ"ז ע"א). כן יתבונן מענינא דימים אלו שילמדם באגרת התשובה לרבנו הזקן ועוד, ותקותי שיחליט בתוקף שעליו בתוככי כלל ישראל לשוב אל ה' אלקינו, ובפרט בימים אלו שההמשכה היא על כל השנה כולה הנה הרוצה לטהר מסייעין לו ביותר, ומוסגר בזה מכתבי כללי לראש השנה שגם בו מדובר בענין האמור אף שלא בנקודה זו.

אגרות קודש - כרך כ - ז'תמח

להלן תוכן הפרק אותו בתניא (פרק מא עד תיבת המלך)הרבי מציע ללמוד בעל פה:

בְּרַם צָרִיךְ לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן תָּמִיד רֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה וְעִיקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ. וְהוּא, כִּי אַף שֶׁהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְסוּר מֵרָע וְהָאַהֲבָה לְוַעֲשֵׂה טוֹב, אַף עַל פִּי כֵן לֹא דַּי לְעוֹרֵר הָאַהֲבָה לְבַדָּהּ לְוַעֲשֵׂה טוֹב, וּלְפָחוֹת צָרִיךְ לְעוֹרֵר תְּחִלָּה הַיִּרְאָה הַטִּבְעִית הַמְּסֻתֶּרֶת בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לִמְרֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁתְּהֵא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ אוֹ מֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים. דְּהַיְינוּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ עַל כָּל פָּנִים גְּדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּמַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר הִיא מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב¹: "הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא", וּמַנִּיחַ הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וּמְיַחֵד מַלְכוּתוֹ עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וְעָלָיו בִּפְרָט, כִּי חַיָּב אָדָם לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם². וְהוּא גַּם הוּא מְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּתוֹ, לִהְיוֹת מֶלֶךְ עָלָיו, וּלְעָבְדוֹ וְלַעֲשֹוֹת רְצוֹנוֹ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדַת עֶבֶד.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וּמְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲבֹד לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

תשובה:

בידוע שיהודי מחפש ומוצא בכל ענין רמז וקישור. והנה מה שקרא לספרו "בכוח המעשה" הרי זה בטח מושפע ושאול מדברי חז"ל שהמעשה עיקר. דברים שהם גם כן תשובה לכמה שיטות לפיהן יוכל להיות קיום עם ישראל על פי הסיסמא רחמנא ליבא בעי [=הקדוש ברוך רוצה את הלב] , ובפרט על פי מאמר החכם שהלב הוא מלך האברים. ולא כן הוא, אלא כל דבר צריך להתבטא בעיקר במעשה, שרק אז ראי' וסימן שהדבר נוגע בפנימיות. ואופייני הוא וכל ספר קהלת לכאורה שקלא וטריא פילוסופית שענינה, בהשקפה ראשונה, שלילת עולם המעשה והעשי', אף על פי כן המסקנא והחתימה היא - את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

אגרות קודש - כרך כ - ז'תמז

תשובה:

נעם לי לקבל פ"ש [=פרישת שלום] מכ' על ידי מר לאנדא שי' והנני מאשר בזה גם קבלת ספר יזכור ו גוילי אש, ב' חלקים. ות"ח [=תשואות חן] בעד שימת לבבו, ותקותי שאם הוציא לאור עוד פרסומים ישלחם לספרי' כאן, ובפרט שהספרי' היא לתועלת הרבים. אבל יהי רצון שתוכן הפרסומים הבאים יהי' קשור במאורעות שמחים ולזכרון מאורעות שמחים, ויהי' רבוי הטוב והשמחה כיעוד הכתוב אודך ה' כי אנפת בי (כי) ישוב אפך ותנחמני (ישעי' יב, א), זאת אומרת, שהנחמה תהי' במדה כזו שההודי' תהי' בכל לב גם ע"ז ש"אנפת בי".

בטח למותר להדגיש, בהזדמנות זו, שענין כל זכרון הוא להשפיע במעשים, שהרי מעשה עיקר, ותכלית הכוונה של זכרון הנ"ל הוא להנציח ערכי עמנו אשר נצחיותו קשורה בתורתנו הנצחית ומצוותי' עליהן נאמר וחי בהם, שניתנו מה' שהוא "אתה הוא ושנותיך לא יתמו", וביחד עם זה הוא בורא האדם ויוצרו ובורא העולם על כל פרטיו, ולכן הוא היחידי שיוכל לדעת הדרכים והאופנים כיצד האדם בתור יחיד ובתור צבור יוכל להבטיח קיומו ותנאי חייו המתאימים לו. וכיון שישראל ערבים זה בזה, על כל אחד ואחד לנצל כל יכלתו ואפשריותו להוסיף בביסוס וקיום עמנו בני ישראל על ידי הפצת הערכים הנצחיים של תורתנו הנצחית בחוגים הכי רחבים ובאופן דמוסיף והולך.

ועל אחת כמה וכמה שגדול הזכות והאחריות והחוב בזה של כל אלו שיש להם השפעה בחוגים רחבים, אם בדבור, אם בכתב ובפרט על ידי עניני דפוס. והובטחנו הבא לטהר מסייעין אותו.

ויהי רצון שכ' יעשה בזה מתוך שמחה וטוב לבב.

אגרות קודש - כרך כ - ז'תמו

תשובה:

ובנוגע להכחשה בעתונות, הנה הנסיון הורה כי העצה היעוצה היא להסיח דעת מענין כזה ולא להחשיבו על ידי הכחשה ודין ודברים עם העתון, וגם הם בעצמם יודעים האמת והדברים הם מהשפה ולחוץ, ומלבד שפוליטיקה כזו היא מהדברים שאין להם סוף, הרי העתון ברשותם והכזב והשקר כלי זינם, וחבל על הטרחה. ויושב בשמים ישחק.

אגרות קודש - כרך ח - ב'שלג

תשובה:

בשאלתו אם ילך להבר מצוה של אחד מתלמידיו, הנה אינו כותב איפוא תהי' הבר מצוה, כי אם תהי' בבית הכנסת שאסור להתפלל שם וכמנהג המדינה יערכו הבר מצוה בעת התפלה ביחד עם עליות כו' שיש בזה כו"כ [=כמה וכמה] שאלות, אין כדאי להשתתף בזה בכדי שלא יחשב זה כהכשר שכיון שבא הוא, הרי האחד עאכו"כ [=על אחת כמה וכמה] שיוכל לבוא לשם וגם להתפלל כו' וכו'. אבל אם הבר מצוה נערכת במקום אחר ולא בשעת התפלה, בטח יש למצוא אופן שיוכל להשתתף ושלא יהי' בזה ענין של הכשר לדברים אסורים.

בברכת הצלחה בענינים הכללים והפרטים המחכה לבשו"ט.

כרך ח' ב'שו

תשובה:

במענה על מכתבו מג' טבת בו כותב שלומד בישיבה שאין שם משגיח להדרכת הבחורים והוא בעצמו מסתובב בלי שום תכלית וחסר לו חשק בלימוד התורה כו' וכו'.

והנה ידוע מרז"ל אשר היצה"ר אומן גדול הוא במלאכתו, ובמילא בא לכל אחד ואחד בדרכים שונים ומשונים. ומאופנים הכי עיקרים בהסתתו הוא רגש היאוש "שאין חשק ואין התמדה ואין דרך סלולה וכו' וכו' ובמילא אין כדאי השתדלות בענין הקשה ביותר וביותר או גם אי אפשרי", וע"פ מרז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין.

הנה בתורתנו הק' תורת חיים גם בעולם הזה הגשמי והחומרי גילו את כל הערמומיות והתחבולות הנ"ל בכדי שידע האדם מקורם ומי הוא הטוען את כל זה, כי באמת אין לכל הנ"ל כל יסוד, כי הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ולכל אחד ואחד ניתנו לו הכחות להתגבר על יצרו (כיון שהקב"ה עוזרו) ולהתגבר גם על סביבתו, ושבאם רק ירצה וישתדל הרי כמאמר התדב"א יכול הוא שיגיע מעשיו למעשה אברהם יצחק ויעקב, ובפרט באברך הנמצא בירושלים עיר הקדש ת"ו ובאהלה של תורה הנה פשוט הדבר שאין זה תלוי אלא ברצונו, ואם אין משגיחים הרי אדרבה צריך לעורר זה אצלו כחות פנימים שהוא ישגיח על עצמו, ובידעו שעל כל פשעים תכסה אהבת עצמו לא ילך בהתאם לטבעו ולרגילותו. אלא שלכל דבר נצרכה סייעתא דשמיא ובפרט בדורנו בעקבתא דמשיחא חשך כפול ומכופל -

ולכן מוכרח לימוד פנימיות התורה בכל יום שהיא נקראת אילנא דחיי בזהר הק' ח"ג דף קכ"ד ע"ב (נתבאר בארוכה באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו) דלית תמן אחיזה לסטרא אחרא ולעו"ז. וכן הענינים הקשורים בעבודת התפלה, היינו לא רק תפלה בטהרה אלא ג"כ נתינת פרוטה לצדקה קודם התפלה והתבוננות לפני התפלה בהענינים שלמד בתורת החסידות ואמירת שיעור תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - לאחרי'. ואז מתקיימת התחלת התפלה ועיקרה ברכת חונן לאדם דעת וכשיש דעת יש הבדלה בין אור לחשך כו'.

והשי"ת יזכהו אשר נוסף על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, הנה יקבע שיעור בלימוד תורת החסידות ומאילנא דחיי זה יומשך תוספת חיות בלימוד תורת הנגלה ובהידור בקיום המצות בחיי היום יומים.

אגרות קודש כרך י ג'רו

תשובה:

שלום וברכה!
במענה על מכתבו ממוצש"ק, הנה בודאי למותר לעורר אשר עצבות ומרה שחורה הרחיקום במאד מאד גדולי ישראל, וכמבואר ג"כ בתניא פרק כ"ו ובכמה מקומות, ורואים ג"כ בחוש שלא לבד שאינו מתקן מצב איזה שיהי' אלא אדרבה ואדרבה, וה"ה בהנוגע לענינים בם עוסק ובפרט במדינה זו שהשמחה מתקבלת על הלב משא"כ קו ההפכי, והעולה על כולנה שאין כל יסוד להעצבות שלו כי הרי כבר נאמר מד' אשה משכלת, והדרך לזה הוא כמרז"ל שצריך לחזור ולחזור כלאחר אבידה שאבד שמובן שמשתדלין בזה במרץ אף שכמנהג בני ישראל הכשרים ע"י ממוצעים וימשיך להתעסק בזה בבטחון חזק.

והשי"ת אשר לאחר ששת ימי בראשית מזווג זיווגים כדר"ז בב"ר, ובטח ימציא גם לו את זיווגו הטוב לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד. וזכות התעסקותו לקרב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים ע"י לימוד פנימיות התורה והליכה בהדרכותי' שפנימיות התורה מביא לנשואין (ולא רק לארוסין) של כנסת ישראל להקב"ה תמהר מציאתו את האבדה להשתדך בקרוב באופן הטוב בכל הפרטים ולבנות בית חסידותי בנין עדי עד ומתוך שמחה. כיון שעורר עד"ז - הנה ביום ב' (לבד ר"ח) ה' דשובבים ת"ת דשנה זו יאחר סעודותיו ליו"ד-ט"ו מינוט. ובמשך רגעים אלו ילמוד דא"ח.

אגרות קודש כרך י ג'רכ

תשובה:

ואין ענין בכלל לבזבוז מעות על הוצאות חתונה. והלואי שיזכו להראות דרך לאברכי אנ"ש שי' – אשר חתונה חסידותית היינו בהרחבה בכל ענינים הרוחניים והרחבה אמיתית, ויקר ממונם של ישראל להשתמש בו – לא בשביל להראות לפ' שכאן היו פרחים גשמיים – יותר מאשר אצל פ' וכיו"ב [=פלוני ועיוצא בזה] , כ"א [=כי אם] שהרבו החו"כ [=החתן והכלה] שי' בצדקה לפני החתונה ובזמנה ועוד ועוד.

 
אגרות קודש - כרך כז - י'ד
 

תשובה:

הבא לקמן משיחה לא' – ראש-חודש אלול ה'תשי"ד והוגה באידיש ע"י הרבי, כאן מועתק בתרגום מתורת מנחם:

...בנוגע ל"טלוויזיא" ("טעלעוויזשאָן"): זוהי פרצה גדולה שאין כמוה. אפילו הגויים יצאו עתה ברעש נגד ה"טלוויזיא", המביאה הרס וחורבן ("מאַכט אַ תל") על הילדים, וחושבים כיצד לחזור מזה עד כמה שאפשר. אבוי לנו ("אָך און וויי") שבנ"י צריכים ללמוד מהגוים. ובפרט מה שאירע לאחרונה עם ארבעה ילדים מישראל, ומקרים דומים נוספים של הרג ורצח בני-אדם. הכל מודים שאחת הסיבות לכך היא – ה"טלוויזיא" והסרטים, שבהם מתבוננים בבני-אדם ההורגים ויורים זה בזה. ובקשר לה"טענה" שזהו ענין של הכרח – מה הי' מצב העולם לפני עשר שנים, לפני שהופיעה ה"טלוויזיא"? וכי אז לא התנהל העולם עם כל הענינים?!

ו. ועוד ענין בזה: אפילו אם יחשוב אדם שהוא יסתכל רק בתכניות ה"דתיות" של ה"טלוויזיא", שבהן מותר להסתכל – כיצד יכולים ההורים לערוב לילדיהם שלא יסתכלו בתכניות אחרות, שבהן אסור להסתכל, בטענה, שמכיוון שההורים מסתכלים ב"טלוויזיא", יכולים גם הם להסתכל במה שברצונם! ובפרט כאן ב"אמריקא", שהילדים אינם שומעים כ"כ בקול הוריהם... ומי יכול לערוב עבור ההורים עצמם, שהם עצמם לא ייכשלו; היום מסתכלים הם בתכנית המותרת, ומחר יחטפו מבט קצר על תכנית אחרת, ולאט לאט יהי' "הותרה לו" לגמרי. ריעותא נוספת תצא מזה בנוגע לאנשים אחרים – שיידעו שלפלוני בן פלוני יש "טלוויזיא", עם היותו עטור זקן מלא, והרי הלה לא יידע אם שם מסתכלים רק בתכניות שבהם מותר להסתכל, והוא יסתכל בכל התכניות, אפילו אלו שאסור להסתכל בהם, על סמך ה"היתר" של הראשון.

ז. מה ששואלים: מדוע לפלוני בן פלוני יש "טלוויזיא"? וגם ליהודים יראי-שמים, ואפילו ליהודים חסידיים, וא"כ, יש להביט עליהם, הרי זה, למשל, כמו שבגשמיות ישנם רמ"ח אברים, ולא כל האברים בריאים אצל האדם, אצל א' חלש כח הראי', אצל חבירו אבר אחר, וכדומה – וכי יאמר אדם, שמכיוון שפלוני חולה בעיניו, צריך גם הוא להיות חולה בעיניו?!... וכן הוא גם ברוחניות: אין אדם שהוא בשלימות, אלא עושים כפי היכולת בקיום התורה והמצוות. וא"כ, לשם מה ללמוד מהזולת ענין בלתי-רצוי? כל אלו שיש ברשותם "טלוויזיא" – הרי אף אחד מהם לא יאמר שקנה זאת כדי שעי"ז יתוספו אצלו יראת-שמים ומדות טובות. לכל אחד יש "תירוץ" על כך – אם עבור רהיט כלשהו ("אַ שטיק פאָרניטשער") בבית, או בגלל האשה, או שאומר שקיבלה במתנה, ומה יעשה – האם יזרקנה?...

ח. פעם נהגו להזהר שלא לעבור בסמוך לבית-תיפלתם, והיו מעדיפים ללכת מסביב. אמא לא היתה מניחה לבנה להתקרב לבית-תיפלתם, או לראות שתי וערב. ואילו היום – הרי ע"י ה"טלוויזיא" מביאים אל תוך הבית את בית-תיפלתם, את ה"גלח" ואת השתי וערב רח"ל! רב צעיר א', דוקא הגון וירא-שמים מישיבה אדוקה בתומ"צ, סיפר שהוא מקשיב ומסתכל ב"טלוויזיא" בכל יום מהשעה 12 עד 1. בזמן זה מדבר "גלח", ומדרשתו ("ספּיטש") של ה"גלח" לומד הוא מה לדרוש בבימה אצלו בבית-הכנסת! – הוא אמר זאת בתמימות, ואף חשב שהוא עושה זאת לשם שמים, כדי שיהי' לו מה לדרוש בביהכנ"ס, והוא עצמו כלל אינו מרגיש את האיסור הגדול שבזה. פעם היו מוסרים נפשם שלא לשמוע את דרשתו של ה"גלח", והיום, ע"י ה"טלוויזיא", מביאים את ה"גלח" הביתה, ועוד מכניסים זאת בקדושה – "לשם שמים"...

ט. זו היתה דרכם של המשכילים הראשונים בסיסמתם "יהודי בביתך ואדם בצאתך", שביניהם היו גם רבנים מוסמכים. ואף שלכאורה מדוע לא הי' הדבר כדבעי – בשולחן ערוך אין שום איסור על זה, ואמנם אין צורך לילך בשוק ולהכריז "אני אדוק בתומ"צ", וא"כ מה הי' האיסור בהסיסמא שלהם? – ומ"מ, ראינו במציאות מה נעשה מהם, ומבניהם ומבני בניהם לא נשאר שום זכר של יהדות. סיפרו על שוחט בעיירה ל. שלבש "ערדליים" ("קאַלאָשען", "ראָבערס"), והעבירוהו מהשחיטה. ואף שלכאורה מהו האיסור בזה – כ"ק מו"ח אדמו"ר בעצמו הלך גם הוא ב"ערדליים"! אלא שבאותו הזמן של השוחט הי' זה דבר חדש, ולבשום רק אלו מבני ישראל שהתלבשו והתנהגו במנהג ה"פריצים", נטלו חלק במסיבות ההוללות שלהם ("אין זייערע בעלער און הוליינקעס") וכדומה, ומי שלבשם – ידעו שסר מן הדרך ("אַז ער איז קאַליע געוואָרען"), והסוף הי' – שנתגלה שאכן סר מן הדרך, וגם בני ביתו.

י. פעם בא לליובאוויטש יהודי, ושאל: וכי "קונץ" הוא לשבת בליובאוויטש, להסתגר בחדרו ולהיות יהודי ירא-שמים? להיות בפּעטערבורג, ללכת ברחוב, ושם לא לחטוא – זהו דבר משמעותי ("דאָס איז אַ זאַך"). ומוסיף ואומר: וגם זה איננו "קונץ"; להיות בפּעטערבורג, להכנס לתיאטרון, ולשבת בעיניים עצומות ולא לחטוא – זהו דבר משמעותי. ומוסיף ואומר: וגם בזה לא די; לשבת בתיאטרון בפּעטערבורג בעיניים פקוחות, ואז לא לחטוא – זהו דבר משמעותי. ומוסיף היהודי ואומר: וגם בזה לא די; להכנס לתיאטרון, ולעמוד קרוב לבימה ("סטיידזש") שעלי' משחקים ה"שחקנים", ולא לחטוא – זהו דבר גדול ומשמעותי. וכך מנה פתק שלם. ובכן: יכול כאו"א לתאר לעצמו שחשבון כזה יכול להסיר את האדם מן הדרך לשאול תחתית. ראו לתקן ענינים אלו בעירכם, וביכלתכם להתחיל בזה אפילו בנ.י. כיון שכאן נדרש ביותר לתקן ענינים אלו.

לקוטי שיחות חלק יח עמ' 459

תשובה:

בשנת תש"נ, בעת הפאראד בל"ג בעומר, נשא הרבי שיחת קודש ובה התייחס לרעידת האדמה שפקדה את איראן כשישה שבועות קודם לכן, וכה היו דברי קדשו (בלתי מוגה, בתרגום חופשי ללה"ק):

ויתירה מזה, שלא צריכים לפחד מענינים בלתי רצויים, רעידות אדמה וכיו"ב - שכן, גם אם בעבר היו רעידות אדמה, הרי, הכוונה האמיתית בזה היתה כדי להזכיר לאלה שמאיזו סיבה שתהי' שכחו או לא ידעו שישנו בורא העולם ומנהיגו, עי"ז שמפחידים אותם, לרגע, באמצעות רעידת אדמה, כדי להרעיד אותם מהטעות שחיו בה עד עתה, שמכאן ולהבא ידעו שהעולם נברא ומתנהג ע"י הקב"ה, מקור הטוב, שלכן צריך להיות וישנו ריבוי טוב בעולם, ועד לריבוי כזה שיש בכחו לשתק ולבער את הענינים הבלתי רצויים שבעולם.

תשובה:

במענה על מכתבו מה' במדבר, בו כותב שרוצה להיות חסיד ליובאוויטש וכן גם חבר שלו רוצה בכזה, ורוצים לדעת התנאים ומה יש לעשות. הנה התנאים הם ללמוד תורת החסידות וע"פ מרז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה להתנהג בהדרכותי' ומנהגי'. וכמובן שכמו שבקבלת התורה שזכו לזה דוקא ע"י הקדמת נעשה לנשמע, הרי כן הוא ג"כ באיזה חלק מפרד"ס שבתורה שגם בזה צ"ל הקדמת נעשה לנשמע וכבר ידוע פסק רז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין יגעת ומצאת, ואם רוצים באמת הנה הבא לטהר מסייעין אותו. בטח לומד תניא גם עתה וכן אומר בכל יום אחר תפלת שחרית שיעור תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - והשי"ת יצליחו. בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.

אגרות קודש - כרך ט - ב'תרפד