תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שהיה במצב כספי דחוק:

במענה למכתבו . . בו כותב אודות מצבו בנוגע לחובות [הכספיים] שנכנס להם בקשר עם לקיחת הדירה לפני זמן, ועומד בהתלבטות איך לצאת ממצוקה זו.

אבל מובן שהרעיון שכותב למכור דירתם עתה ולקחת דירה יותר קטנה, הנה מלבד שכפי שמזכיר גם הוא במכתבו, כרוכה בהפסדים ניכרים וכפי שהראה הנסיון על ידי זה גם לא יוצאים ממצוקת חובות, עוד והוא העיקר שלאחרי שגרים כמה זמן בדירה כמו עתה, הרי המעבר לדירה יותר קטנה, מביאה לנמיכת רוח וכו’ וכמובן מהתנועה לטוב [בנפש] בזה [-כשעוברים לדירה נאה יותר] וכמאמר רבותינו [זכרונם לברכה] "שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם" [ובין השלשה - "דירה נאה"].

ולכן צריך היה להשתדל להשיג הלואה לזמן ארוך יותר ובתנאי תשלומים נוחים יותר ועל ידי זה יוכל לאט לאט לצאת מן המצוקה אשר בחוץ ובענינים חיצוניים מבלי לנגוע בדירתו בפנים ובהרחבת הדעת הקשורה בזה כנ”ל.

מקור: אגרות קודש חי”ז עמ’ רמ

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, לתורמים שנדבו מכספם להדפסת ספר משיחותיו הקדושות של חמיו כ"ק אדמו"ר הריי"ץ:

אתם, על ידי [תרומתכם הכספית] אפשרתם הדפסת ספר השיחות הזה [של חמיו של הרבי], הפכתם ספר המכיל תורה ומדות טובות נגיש לאלפי אנשים, ואשר חלק מסויים מהם יושפע במציאת הדרך הנכונה ומענה על הבעיות שלהם בעולם הזה.

לכן, זהו ענין שמביא עמו, נוסף לקרן בעולם הבא, גם פירותיהם בעולם הזה ברוב טוב גשמי ורוחני.

...להבין את המבואר במכתב - במשל:

מלך גדול ששלט על כל העולם, יצא פעם מארמונו, פגש ילד בשם ישראל ואומר לו: אני מבקש ממך, שאתה תמצא את היהלומים המתאימים לכתר שלי, כדי שליובל ההכתרה שלי הכתר יהי' באמת יפה ומפואר. ישראל עשה זאת, זנח את משחקיו, מצא והביא את האבנים הטובות. מומחים ליטשו אותן וקבעו אותן בכתר ולהכתרה המלך נשא את הכתר, וכולם התפלאו על יופיו.

שכרו של הילד נקבע - שכאשר הוא יגדל ימנה אותו המלך לשר הנעלה ביותר, מעל כל השרים.

למחרת ישראל לא מצא את ארוחתו בזמן הרגיל והוא התחיל לבכות: אני השגתי את האבנים הטובות למלך, והוא לא מוודא שארוחתי לא תתאחר היום. אבל כאשר גדל - הבין שהשכר האמיתי הוא זה שעשו אותו משנה למלך. הנמשל ברור [בנוגע למצוות בכלל, על השכר הגדול בעולם הבא].

בהמשך לנזכר לעיל - משל על הסוג השני במצוות [כאשר מזכים את הרבים]: המלך ביקש מישראל שיעשה לו טובה אישית, ויתן לילדים שלו - של המלך - אוכל. ישראל זנח את כל הדברים הנוגעים לו וביצע את בקשת המלך.

לכן השכר, נוסף על השכר עבור מילוי בקשה של מלך מלכי המלכים, הוא גם שישראל לא יעמוד בצד רעב כאשר אחרים מקבלים את מזונם ע"י ההשתדלות שלו - של ישראל -, אלא גם הוא יושב ליד השולחן.

והנמשל שוב ברור.

מקור: תרגום מאגרות קודש ח"ב אגרת רפא

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שביקש עצה לגבי הקשיים שלו בדיבור:

במענה למכתבו . . בו כותב על דבר הקשיים שיש לו בדבורו.

והנה בכלל בא זה ממצב העצבים ("נערווען") לכן כדאי שישאל דעת רופא מומחה בזה, ולמלא הוראותיו. ומהנ״ל מובן שככל שיתחזק בבטחונו בבורא עולם ומנהיגו, אשר משגיח הוא על כל אחד בהשגחה פרטית, ולכן אין מקום לדאגה והתרגשות וכו׳ שהרי ה׳ נצב עליו ושומר עליו, וה׳ הוא עצם הטוב, שמטבע הטוב להטיב, יתמעטו ההתרגשות והפחד, ועל ידי זה גם יוטב אופן דבורו.

כן מהעצות הטכניות לזה הוא גם כן, שבאם מרגיש שתיבה בה עומד [לומר], קשה עליו לבטאה, לא ירצה לכפות על עצמו לבטא אותה דוקא עתה, כי אם יתחיל מהתיבה או שתים שלפניה, או ידבר בענין אחר, וכשנשמטים מהמתיחות, אז בדרך ממילא חלה הטבה.

ובהיות אשר לכל ענין צריכים לסייעתא דשמיא, הנה ישמור על התקנה של אמירת שיעור תהלים חדשי (כמו שנחלק התהלים לימי החדש) בכל יום אחר תפלת הבקר, ובכל יום חול קודם תפלת הבקר, יפריש כמה פרוטות לצדקה, וכן יבדקו את התפילין שלו, שתהיינה כשרות כדין.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' צג

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות הלימוד מספירת העומר לחיי היום יום:

...אנו אוחזים הרי כעת באמצע ימי הספירה [-של ספירת העומר]. מכל דבר אפשר ללמוד הוראה בעבודת השם יתברך, ובפרט ממצוה אפשר ללמוד הרבה מאד.

הספירה גם מלמדת אותנו, בין עוד הרבה ענינים, שהזמן הנו יקר ושיש לספור ללא הרף. ואם מחסירים פעם, גורם הדבר נזק לא רק ביום החסר, אלא גם בימים ובשבועות אחר-כך.

לאידך, משום כך, כאשר אכן סופרים - גם הימים הבאים מבורכים. ואומרים 'אלקינו' - כוחנו וחיותנו, 'מלך העולם' - הוא מנהיג את העולם (במילא מובן, שהוא צריך לתת, ויתן, כל טוב לאלו שהוא מכנה 'בני בכורי ישראל').

האמור לעיל הוא בנוגע לכל אדם, ובפרט אצל כאלו אשר יש להם השפעה על רבים, שפעולותיהם משתקפות בכמה וכמה מישראל.

ובפרטי פרטיות אצל אלו שכבר הצליחו בהשפעתם על הרבים, הם ודאי צריכים לנצל כל הזדמנות ואף לחפש הזדמנויות חדשות כדי לפעול בחיזוק התורה והיהדות והפצת התורה ותורת החסידות.

וכבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר הכ״מ הבטיח, ש"חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם".

מקור: תרגום מאגרות קדש ח"ג ע' רפז

תשובה:

...חג הפסח סימנו בכתוב שהחג צריך להיות בחודש האביב. והנה בטבע, עם הופעת האביב, כוחות הטבע שהיו בהעלם במשך ימי החורף עד שלעין הרואה נדמה שנפסקה החיות יצירה צמיחה וגידול, הנה לפתע פתאום בחודש האביב מתגלה לעין כל שלא היה זה אלא משך זמן של קיבוץ כוחות למען יופיעו אחר כך אילנות מלבלבים ושדות עטופים ירק, כמאמר רבותינו ז"ל "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרח צריך לברך כו'".

ומוסר השכל בזה גם לנו, שאם יש בחיינו תקופה מסויימת שאפשר לטעות בה שאינה תקופה של יצירה צמיחה וגידול, קרוב לודאי שאין זה אלא טעות בידנו, וההפסק ישמש לתוספות כח וכלשון המשל להוצאת פרח ולגמול פירות.

ויש למצוא רמז זה גם בענין של פסח, שאחרי התקופה המרה של גלות מצרים שמררו את חיי אבותינו בעבודה קשה בעבודת פרך המפרכת את הגוף ואת הנפש, שר של מצרים טען מה נשתנו אלו מאלו, אלו עובדי עבודה זרה ואלו כו', הנה במשך זמן מועט נתגלה בהם הזיכוך שפעל גלות מצרים, ובחמשים יום נתעלו ממ"ט שערי טומאה לקבל התורה מפי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

מקור: אגרות קודש ח"ד ע' רסז

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש לחסיד מבוגר שבריאותו התערערה:

נצטערתי לשמוע (במקרה) שאינו בטיב הבריאות ונמצא בבית החולים, ואקוה לשמוע בשורות טובות מהטבת בריאותו.

ולפי עניות דעתי כיון שזכה להתחנך בישיבת "תומכי תמימים" ליובאוויטש ולהיות במחיצת האור של כבוד קדושת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ו[בנו] כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר כמה וכמה שנים, הנה יקח על עצמו תיכף להטבת בריאותו ללמוד מתורת החסידות ברבים, ביום השבת קודש ולכל הפחות עוד יום אחד בימות החול,

ולא יתחשב כלל אם רב יהיה מספר השומעים או מעט, וגם לא יתחשב עם מדת הבנתם.

ובפרט כפי שקבלנו מנשיאינו ורבותינו הקדושים [של חסידות חב"ד] הנה את תורת החסידות "שומעים הנשמות של הלומדים", ועוד סגולה נפלאה שהיא (תורת החסידות) מזככת את האויר, וכאשר האויר נזדכך במקום אחד אפילו מצומצם, הרי בדרך ממילא פועל על האויר של כל העולם כולו, ועל ידי תוספת חיזוק ההתקשרות ב"אילנא דחייא" [=כינוי לפנימיות התורה] הרי בטח יהיה זה ה"צינור" לתוספת חיות והטבת בריאות כבוד תורתו גם כפשוטו בגשמיות.

בברכת רפואה קרובה, המחכה לבשורות טובות.

מקור: אגרות קודש ח"ד ע' רעח-ט

תשובה:

כתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שעלה לארץ הקודש מברית המועצות:

בנועם ובשמחה קבלתי מכתבו מבשר טוב מצאתו ממדינה ההיא ועליתו לארץ הקודש.

ויהי רצון שתהיה עליה זו עליה בכל הענינים הגשמיים והרוחניים גם יחד, בהסתדרות טובה וגם כן כאמור בגשמיות וברוחניות גם יחד.

וכשם שעשו כל התלוי בהם שיהיו חייהם במקומם עד עתה על יסודי התורה והמצוה, הרי בודאי יוסיפו בזה במקומם ובסביבתם עתה,

והשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, אשר ראו חסדיו ונפלאותיו בעבר, יוסיף בברכותיו להם בתוך כללות אחינו בני ישראל שם במדינתם לפנים [-ברית המועצות בתקופה הסובייטית] ובמקומם עתה, בהמצטרך לכל אחד ואחת מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

בברכה להסתדרות טובה ולבשורות טובות בכל הכתוב לעיל.

מקור: מכתב מפסח שני תשל"א

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש, על הדרך להשכין שלום בין איש לאשתו:

...במה שכותבת בנוגע לאחותה תחיה והיחסים המשפחתיים בביתה [שיש לה קשיים בשלום בית עם בעלה], במקרים כאלו רואים במוחש, אשר דברי ידידים ומכרים פועלים יותר מאשר של קרובי המשפחה, ולכן צריכים לבקש מהידידים והמכרים שידברו בזה ומובן באופן אשר לא יוודע שהבקשה באה ממנה.

ומובן גם כן שעל האחות, לא להקפיד [על בעלה] אפילו על ענינים אשר לפי דעתה צודקת היא בהם, במאה אחוז, והרי גדול השלום ובפרט שלום בית, שכדאי להיות מעבירה על המדות ולהתאפק ובלבד להחזיק השלום.

ובודאי מיותר לעורר שעליה להוסיף בשמירת חוקי ודיני טהרת המשפחה (נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה וכו') קירבה שלא כדין מביאה לריחוק.

ותקותי שתמצא אותיות המתאימות איך להסביר את הנאמר לעיל לאחותה תחיה.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' קיט

תשובה:

מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש לחייל שהיה שרוי בעצבות שחווה חוסר הצלחה בענייניו:

במענה למכתבו, בו כותב איך שלפני זמן היה שרוי בעצבות ורואה הסיבה בזה שלפי דעתו, בכמה מעניניו אינו מצליח וכו׳ וירא שלא יבוא למצב רוח כזה גם בעתיד, ושואל עצה בזה.

אף שאינו כותב מצבו בעניני יהדות לימוד תורה וקיום מצותיה, מעמידו הנני על חזקתו [הטובה], כלשון חכמינו זכרונם לברכה "שליח - עושה שליחותו!", והרי כל אחד ואחד מישראל "שלוחו" של מקום הוא בורא עולם ומנהיגו, לחיות חייו בעולם זה מתאים להוראת תורתנו תורת עולם ותורת חיים.

ועל פי האמור בודאי שלא רק יודע כי אם גם מקיים הענין של "ברכות השחר" שכולן מתחילות בנוסח "ברוך אתה", זאת אומרת - הבעת תודה, וגם לפני זה, [מיד בהשכמת הבוקר, אומרים] "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי". במלים אחרות, אשר החזרת הנשמה וחיים חיותו של האדם עלי אדמות יש בהם ענין להבעת תודה ליוצר האדם ומנהיגו,

אלא שמטעם הידוע ליוצר האדם, בחירה חפשית ניתנה להאדם, האם לחיות חייו באופן המתאים לפניו, בכדי שיהיו החיים ראוים לשמם, חיים מלאים תוכן טוב וקדושה. וכשניתנה הבחירה, בודאי שניתנו הכחות והאפשריות לכל אחד ואחת להביא את כל זה בפועל, ורואים במוחש, שאף שכמה פעמים עושים באיזה ענין ואין מצליחים, אין זה הוכחה כלל, שגם בעתיד יהיה כן, ואפשר שבפעם הנוספת, אף אם הוא פעם המאה או פעם המאה ואחד דוקא, אז יצליח ובהצלחה מרובה.

ומובן שאין כוונתי לבאר השקפת עולם על פי התורה באופן עיוני לבד, כי אם שכן הוא בפועל בחיי המעשים של כל אחד ואחת מאתנו. ובלבד שהאדם יעשה המוטל עליו, ואין דורשים ממנו אלא לפי כחו, ואז סוף סוף יצליח, ואין לך אדם שהוא כלשונו במכתבו "לא מצליח", כי אם החילוק הוא בין האדם העצל ובין אדם שמשתמש ומנצל האפשרית והכחות הניתנים לו בעין יפה על ידי בורא העולם.

ומובן וגם פשוט שבכל זמן זקוקים לברכת השם יתברך וכל הוספה בעניני תורה ומצות מוסיפה בברכות השם יתברך במצטרך לאדם.

מקור: אגרות קודש חי"ח ע' רטו

תשובה:

מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש, על האמונה והבטחון בהשם יתברך, המיוסדים על הבטחון ביציאת מצרים:

שמחתי לקבל את מכתבו
. . עם הבשורה הטובה שהכל עבר בשלום, והנני מוכרח לחזור על מה שכתבתי במכתבי הקודם, שכאשר רואים כיצד השם יתברך מנהיג, מוכרחים לחזק את הבטחון והאמונה, ובאמת אין זו אמונה בלבד אלא גם השכל מאשר שיהיה טוב, והשם יתברך רק יצליח כל אחד לעשות כלים גדולים על מנת לקבל הטוב שהשם יתברך רוצה לתת הן ברוחניות והן בגשמיות.

ובפרט בימי פסח שהם ימים של אמונה ובטחון כפי שהיה אצל בני ישראל בימים ההם, שהלכו עם הנשים והילדים בארץ מדבר נחש שרף ועקרב בהסתמך רק על אמירה של הקדוש ברוך הוא שילכו לשם. ואז ראו שכאשר היה צורך, היה מן לאכול, מים טובים מבארה של מרים, והצלחה ששמלתך לא בלתה מעליך וגו',

וכך גם בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכשהולכים עם האמונה ובטחון, לפחות חלק מאמונה ובטחון ההן, הרי השם יתברך נאמן שהוא מספק לאדם את המצטרך לו בגשמיות וברוחניות, והשם יתברך יעזור לראות זאת, ולראות זאת בקרוב.

מקור: תרגום מאגרות קודש ח"ח ע' שמ

תשובה:

מענה מהרבי מליובאוויטש ליהודי שרצה לעבור לגור בחו"ל

ובמה שכותב בענין מצבו הפרטי ומחשבתו על דבר להתיישב באחת הארצות בחוץ לארץ, הנה בטח ידוע לו השקפתי בזה על יסוד מה שראיתי אנ"ש בעלי צורה ומקצוע, שהעתיקו לארצות הברית קנדה או לדרום אמריקה, ההעתקה הביאה לטשטוש צורתם ח"ו וכפי שמתאר הסיכויים שיש לו במקומות אחרים, חוששני במאד מאד שאין בטחה [-"ביטוח"] שבהעתקה זו יהיו תוצאות טובות יותר,- מובן שאין זה ענין של החלטה גמורה אלא רק השקפה על יסוד הנסיון וכו'.

מקור: אגרות קודש ח"ז עמ' סא-סב

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש בו מבואר כיצד לגרום קורת רוח לנשמת הנפטר:

בודאי למותר להאריך בגודל הקורת רוח לנשמה הנמצאת בעולם האמת, על ידי כל פעולה והוספה בלימוד התורה והידור בקיום המצות, במעשה או בדיבור, של כל אחד מהמשפחה, ועל אחת כמה וכמה - בניו, אשר בסגנון חכמינו ז"ל, "ברא כרעא דאבוה" - יבדלו לחיים ובפרט כשנעשה הדבר בארץ הקדש, היא ארץ ישראל, אשר כל התפלות עולים דרך שם השמימה, וכמה שכתוב, והתפללו אליך דרך ארצם, וכמובא לפסק הלכה בשולחן ערוך ועד לשולחן ערוך רבנו הזקן - בעל התניא והשלחן ערוך - ריש סימן צ"ד.

מקור: אגרות קודש חכ"ד עמ' לג

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש המחזק את ידי אנשי הצבא:

עבודת הקודש הועמסה עליו להיות מנהיג רוחני ומורה דרך לכל בני הצבא הנמצאים תחת השפעתו: הן לעודד את רוחם שיהיו חזקים בבטחונם בנצחון גמור ואל יערצו מפני האויב הן לעוררם שיהיו תקיפים באמונתם ודתם ושישתדלו בכל תוקף בקיום התורה והמצות ככל יכולתם וכל אפשריותם, כי ד' אלקי הצבאות נמצא בקרבם משגיח עליהם תמיד ומתבונן בכל מעשיהם ולכן - והיה מחנם קדוש.

וכמסופר בתורת משה (דברים כג, י-טו): "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע: כִּי ד' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ".

ועוד שם (כ, ב-ד): "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ד' אֱלֹקיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

תקותנו חזקה אשר משתדל בעבודתו ככל יכלתו, ואז, בלי ספק, רואה הוא פרי רב בעמלו, כי לב בן ישראל תמיד ער הוא אם רק נמצא המעוררו על דתו ואמונתו ומזכירו על קיום המצות ככל הכתוב בתורה.

מקור: אגרות קודש ח"א ע' רכ

תשובה:

חבל במאד מאד שכיון שבמחשבתו (וכנראה גם רצונו) משוטט הוא בכל הארצות לבד מקומו עתה, הרי כפי פתגם הבעל שם טוב "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא", הרי על כל פנים פועל זה עקירת שימת לב המתאימה מהענינים דמקומו עתה, ובמילא הרי זה מביא העדר תועלת להענינים ולבריאותו, וחוששני שגם של זוגתו תחי',כי אי אפשר שפיזור הנפש לא יפעול על הבריאות שלו ועל בריאות הקרובים, ואין רצוני להאריך בזה שלא ירצה לפרש דברי כענין של מוסר חס ושלום ורק מנסה הנני לתקן הענין אם אפשרי הדבר.

מקור: אגרות קודש ח"ז עמ' סא-סב

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי ששאל אודות התמודדות עם גמגום:

"...ולכתבו בנוגע לגמגום - כיון שעל האדם לעשות את התלוי בו בדרך הטבע, ישאל ויעשה כדעת רופא, אלא ועיקר, שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה נגלה וחסידות, והלימוד יהיה כהוראת חז"ל מביא לידי מעשה קיום המצות בהידור, שנוסף על העיקר שכן הוא ציווי הקב"ה הרי זה גם הדרך לקבלת הברכה שהוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות ורופא בשר ודם שלוחו הוא.

ורואים במוחש שבנוגע לגמגום מועילה בפרט ההתחזקות במדת הבטחון בהשם יתברך שהוא המשגיח על כל אחד בהשגחה פרטית, כיון שסיבה חשובה במיחוש האמור, הוא העדר שלוה נפשית ובטחון עצמי ככל הדרוש."

מקור: אגרות קודש חכ"ד עמ' קע

תשובה:

מכתב לפרופ' יעקב בזק, ששימש במשך שנים רבות על כס השופט בבית המשפט, על תפקידו של שופט במניעת הפשע מלכתחילה:

"בודאי ידוע למר פירוש הכתוב, המדבר בבריאות הגוף, "כל המחלה גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" שעיקר תפקידו של רופא הוא לסדר חיי אלה שהשפעתו עליהם באופן שמלכתחילה לא יבואו לידי חולי ולא יצטרכו לרפואה.

והוא הדבר, כמובן בנוגע לבריאות הנפש ולתפקידו של שופט, שישפיע בסביבתו באופן שמלכתחילה לא יהיה צורך בשיפוט ועונש וכו'. ובדוגמת שופטינו בזמן שבית המקדש היה קיים, הם הסנהדרין שאמרו חכמינו ז"ל שתפקידם האמיתי הי' לקשור מתניהם בחבלים של ברזל ומחזרים בעיירות ישראל ללמדם תורה כו' (תדבא"ר פי"א).

ונקודה מיוחדת בהאמור, אשר כידוע היה תוקף לסנהדרין בתור סנהדרין רק כשהיו יושבים בלשכת הגזית. זאת אומרת, שכשהיו מחזרים בעיירות ישראל היה בזה לא רק הטלטול והטרחה בלבד, אלא גם ירידה כביכול מתואר הסנהדרין.

ואף משחרב בית המקדש אין סנהדרין בישראל וכו', אבל כל מי שיש לו השפעה ועל אחת כמה וכמה השפעה של שופט בבית המשפט מחוזי ובירושלים עיר הקדש, הרי תפקיד האמור הא ביתר שאת וביתר עוז. ובפרט בימינו אלה, עת שהחשך יכסה ארץ כו'."

מקור: מכתב מט' אדר ה'תשל"ה, אגרות קודש ח"ל ע' קלג-ד

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי ששאל על פשר מה שאירע באור והחושך בביתו, וקישור הדברים להוראה בעבודת האדם לקונו:

"...מה שכותב בנוגע למקרה שהדליק האור בביתו, ולפתע כבה וחזר ודלק וכו' ומה יש ללמוד מזה,

הרי כנראה שזה קשור בתוכן מכתבו, והוא שאור האמתי הקשור עם הנשמה הוא – על פי מקרא מלא דבר הכתוב – נר מצוה ותורה אור, והוא מאיר על ידי הנהגה בפועל בחיי היום יום בלימוד התורה וקיום מצותיה.

ומצד בילבולי עולם הזה הגשמי קשה לעמוד במדריגה רמה בתמידות ולפעמים אור זה נחלש בפועל, שלגבי המצב הקודם הוא חושך. ולכן אל יפול לבא האדם ולא יתיאש ח"ו, אלא צריך להדליק שוב ואדרבה בתוספת אור, ובפרט שיש הבטחה בתורה תורת חיים, הוראה בחיים, שהקב"ה עוזרו, כולל גם כן עזר שלא יתרשם אם היה בעבר מצב שלא כדבעי."

מקור: מכתב מי"ט אדר א' ה'תשל"ח

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות אדם שנמצא בדילמה - הוא מתפלל בשבת בבית הכנסת אך פותח את החנות בשבת:

"...ובשאלתו... למי שמחזיק בשני הענינים, מתפלל בבית הכנסת בשבת והולך גם כן לחנותו ביום זה, והשאלה אם יקבל שכר בשביל היותו בבית הכנסת.

הנה אינו מפרש במכתבו למאי נפקא מינה, והרי לכאורה זהו מענינו של מלאך מיכאל, שהוא הכותב זכיותיהם של ישראל, והנה המצוה שעושה מצוה היא ובודאי יקבל שכר עליה, אלא שכמובן אין זה מועיל וממעט גודל העבירה דחילול שבת, ובפרט בישיבה בחנות שזהו ענין בפרהסיא.

ומתפקידם של מכירי אדם כזה, להסבירו אשר אין שייך בזה הענין 'לפטור את עצמו', אשר כיון שמתפלל בבית הכנסת הרי על ידי זה נתמעט גודל הענין דחילול שבת אחר זה, והאריכות בזה אך למותר."

אגרות קודש ח"ז אגרת א'תתקד

תשובה:

כשנציג התעשיה האוירית בפריז שלח מזכרת וספר על תולדות המפעל שלה, למד הרבי מליובאוויטש הוראה בעבודת האדם מדרכי הפעולה של מטוס:

"...כרגיל שיהודי מקשר כל דבר עם עניין שבמחשבה.. עניני המזכרת הנ"ל [מזכרת וספר על תולדות מפעל של התעשיה האוירית] מעוררים את המחשבה בקשר להעיקרון הידוע בהמראת אווירון, שמשתמשים בכוח האווירי המנגד לתנועת האווירון ומהפכים חלק ממנו שיפעול להגבהת האווירון. זאת אומרת שמהפכים כוח מנגד לכוח מסייע...

החומר והגשם שמצד הגוף שמטבעו מנגד הוא להצורה והרוח שמצד הנשמה, הרי ניתנו להאדם הכוחות להתגבר על כוח מנגד זה, לא רק שלא להיכנע אליו, אלא אדרבה להופכו לכוח מסייע לחיי הנשמה, על פי הסיסמה הידועה של הגברת הצורה על החומר והנשמה על הגוף."

 מכתב מי"א סיון ה'תשל"ה, נדפס ב'ניצוצי אור', עמ' 69  

תשובה:

הרגליים כואבות, מה לעשות?
שני מכתבים מהרבי מליובאוויטש ליהודים שהתלוננו על כאבים ברגליהם, בהם מציין שבנוסף לטיפול הרפואי הראוי יש לדאוג גם ל'טיפול רוחני' הקשור לרגליים לפי היהדות:

"כותב אודות הכאב ברגלו הימנית, הנה נוסף על מה שעושה בדרך הטבע, למלאות הוראות הרופאים במקצוע זה, הרי על פי המבואר בכמה מקומות אשר צדקה היא בחינת רגל בקומה הרוחנית של האדם, וענין הצדקה כוללת צדקה בממונו וצדקה בגופו, היינו טרחת הגוף בענינים דאהבת ישראל, עליו להוסיף אומץ בשני ענינים אלו."

מכתב נוסף בנושא זה:

"כיון אשר אצל איש ואשה הישראלים, הרי הגשמיות והרוחניות חד יהלכו, יכולים לפעול על בריאות הגוף על ידי חיזוק בבריאות הנשמה, ובפרט במצות, וכמאמר רבותינו ז"ל רמ"ח [=248] מצות עשה כנגד רמ"ח [=248] אבריו של אדם,

מובן שמיחוש ברגלים — התקון ברוחניות שלו הוא בעניני צדקה, שהרי הוא היקום אשר ברגלו, כדברי רבותינו ז"ל."

אגרות קודש ח"ט ע' צב, שם חי"ח ע' רפ