תשובה:
קטעים ממכתב-כללי מהרבי מליובאוויטש אל בני ובנות ישראל:
...מבט בלתי משוחד ובלי משפט קדום על תולדות ישראל הארוכים מוכרח להביא לידי מסקנא אשר קיום עמנו ודאי שאינו תלוי בשפע חמרי או כוח גופני. אפילו בימים הטובים ביותר, בימי הממלכה המאוחדת של שלמה המלך ע"ה, הי' עם ישראל ומלכות ישראל קטנים בהשוואה אל המלוכות בעולם באותה תקופה מצרים אשור ובבל. כן ברור כי לא המלוכה ולא הקרקע הגיאוגרפית הבטיחו את קיומנו, כי קצרה ביותר היא ההיסטוריה שלנו בתור עם עם מדינה משלו, בהשוואה עם דברי ימי גלותנו, ללא מלוכה וללא ארץ.
כן אין לראות בשפה יסוד חיוני בקיומנו כי עוד בימי קדם שמשה הלשון הארמית כשפת הדיבור של העם: חלקים שונים בתנ"ך, כמעט כל התלמוד הבבלי, הזהר הקדש וכו' נכתבו בלשון הארמית. בימי ר' סעדי' גאון והרמב"ם היתה השפה הערבית לשונם של רוב המוני העם ולאחר מכן אידיש ושפות אחרות.
כן אי אפשר לאמר כי מין תרבות או מדע כלליים הבטיחו את קיום אומתנו, כי דברים אלה נשתנו תכלית שינוי מתקופה לתקופה.
נשאר רק דבר אחד שהוא הצד השווה לכל הזמנים, כל הארצות וכל התנאים שבדברי ימינו: התורה והמצוות אותם שמרו ישראל בחייהם היום יומיים במסירות נפש שאין למעלה הימנה.
...סוד קיומנו כעם הוא "הן עם לבדד ישכון", כל יחיד ויחיד, איש ואשה ותינוק - כולם עובדים רק לה' אחד, עפ"י תורתנו שהיא תורה אחת, נצחית אשר לא תהא מוחלפת חס ושלום. היותנו שונים מן הכל לא חולשה היא לנו אלא זהו כוחנו. רק בדרך התורה והמצוות נוכל למלא את תפקידנו העקרי והמהותי אשר הוא לפי ציוויו של יוצר העולם כלו - להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ועל ידי זה "גם סגולה מכל העמים".
מקור: נדפס באגרות מלך ח"ב ע' כד ואילך