חיפוש מהיר באגרות קודש – גלו את תורתו של הרבי מליובאוויטש לפי נושאים

תשובה:

מענה מהרבי מליובאוויטש ליהודי שרצה לעבור לגור בחו"ל

ובמה שכותב בענין מצבו הפרטי ומחשבתו על דבר להתיישב באחת הארצות בחוץ לארץ, הנה בטח ידוע לו השקפתי בזה על יסוד מה שראיתי אנ"ש בעלי צורה ומקצוע, שהעתיקו לארצות הברית קנדה או לדרום אמריקה, ההעתקה הביאה לטשטוש צורתם ח"ו וכפי שמתאר הסיכויים שיש לו במקומות אחרים, חוששני במאד מאד שאין בטחה [-"ביטוח"] שבהעתקה זו יהיו תוצאות טובות יותר,- מובן שאין זה ענין של החלטה גמורה אלא רק השקפה על יסוד הנסיון וכו'.

מקור: אגרות קודש ח"ז עמ' סא-סב

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש בו מבואר כיצד לגרום קורת רוח לנשמת הנפטר:

בודאי למותר להאריך בגודל הקורת רוח לנשמה הנמצאת בעולם האמת, על ידי כל פעולה והוספה בלימוד התורה והידור בקיום המצות, במעשה או בדיבור, של כל אחד מהמשפחה, ועל אחת כמה וכמה - בניו, אשר בסגנון חכמינו ז"ל, "ברא כרעא דאבוה" - יבדלו לחיים ובפרט כשנעשה הדבר בארץ הקדש, היא ארץ ישראל, אשר כל התפלות עולים דרך שם השמימה, וכמה שכתוב, והתפללו אליך דרך ארצם, וכמובא לפסק הלכה בשולחן ערוך ועד לשולחן ערוך רבנו הזקן - בעל התניא והשלחן ערוך - ריש סימן צ"ד.

מקור: אגרות קודש חכ"ד עמ' לג

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש המחזק את ידי אנשי הצבא:

עבודת הקודש הועמסה עליו להיות מנהיג רוחני ומורה דרך לכל בני הצבא הנמצאים תחת השפעתו: הן לעודד את רוחם שיהיו חזקים בבטחונם בנצחון גמור ואל יערצו מפני האויב הן לעוררם שיהיו תקיפים באמונתם ודתם ושישתדלו בכל תוקף בקיום התורה והמצות ככל יכולתם וכל אפשריותם, כי ד' אלקי הצבאות נמצא בקרבם משגיח עליהם תמיד ומתבונן בכל מעשיהם ולכן - והיה מחנם קדוש.

וכמסופר בתורת משה (דברים כג, י-טו): "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע: כִּי ד' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ".

ועוד שם (כ, ב-ד): "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ד' אֱלֹקיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

תקותנו חזקה אשר משתדל בעבודתו ככל יכלתו, ואז, בלי ספק, רואה הוא פרי רב בעמלו, כי לב בן ישראל תמיד ער הוא אם רק נמצא המעוררו על דתו ואמונתו ומזכירו על קיום המצות ככל הכתוב בתורה.

מקור: אגרות קודש ח"א ע' רכ

תשובה:

חבל במאד מאד שכיון שבמחשבתו (וכנראה גם רצונו) משוטט הוא בכל הארצות לבד מקומו עתה, הרי כפי פתגם הבעל שם טוב "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא", הרי על כל פנים פועל זה עקירת שימת לב המתאימה מהענינים דמקומו עתה, ובמילא הרי זה מביא העדר תועלת להענינים ולבריאותו, וחוששני שגם של זוגתו תחי',כי אי אפשר שפיזור הנפש לא יפעול על הבריאות שלו ועל בריאות הקרובים, ואין רצוני להאריך בזה שלא ירצה לפרש דברי כענין של מוסר חס ושלום ורק מנסה הנני לתקן הענין אם אפשרי הדבר.

מקור: אגרות קודש ח"ז עמ' סא-סב

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי ששאל אודות התמודדות עם גמגום:

"...ולכתבו בנוגע לגמגום - כיון שעל האדם לעשות את התלוי בו בדרך הטבע, ישאל ויעשה כדעת רופא, אלא ועיקר, שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה נגלה וחסידות, והלימוד יהיה כהוראת חז"ל מביא לידי מעשה קיום המצות בהידור, שנוסף על העיקר שכן הוא ציווי הקב"ה הרי זה גם הדרך לקבלת הברכה שהוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות ורופא בשר ודם שלוחו הוא.

ורואים במוחש שבנוגע לגמגום מועילה בפרט ההתחזקות במדת הבטחון בהשם יתברך שהוא המשגיח על כל אחד בהשגחה פרטית, כיון שסיבה חשובה במיחוש האמור, הוא העדר שלוה נפשית ובטחון עצמי ככל הדרוש."

מקור: אגרות קודש חכ"ד עמ' קע

תשובה:

מכתב לפרופ' יעקב בזק, ששימש במשך שנים רבות על כס השופט בבית המשפט, על תפקידו של שופט במניעת הפשע מלכתחילה:

"בודאי ידוע למר פירוש הכתוב, המדבר בבריאות הגוף, "כל המחלה גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" שעיקר תפקידו של רופא הוא לסדר חיי אלה שהשפעתו עליהם באופן שמלכתחילה לא יבואו לידי חולי ולא יצטרכו לרפואה.

והוא הדבר, כמובן בנוגע לבריאות הנפש ולתפקידו של שופט, שישפיע בסביבתו באופן שמלכתחילה לא יהיה צורך בשיפוט ועונש וכו'. ובדוגמת שופטינו בזמן שבית המקדש היה קיים, הם הסנהדרין שאמרו חכמינו ז"ל שתפקידם האמיתי הי' לקשור מתניהם בחבלים של ברזל ומחזרים בעיירות ישראל ללמדם תורה כו' (תדבא"ר פי"א).

ונקודה מיוחדת בהאמור, אשר כידוע היה תוקף לסנהדרין בתור סנהדרין רק כשהיו יושבים בלשכת הגזית. זאת אומרת, שכשהיו מחזרים בעיירות ישראל היה בזה לא רק הטלטול והטרחה בלבד, אלא גם ירידה כביכול מתואר הסנהדרין.

ואף משחרב בית המקדש אין סנהדרין בישראל וכו', אבל כל מי שיש לו השפעה ועל אחת כמה וכמה השפעה של שופט בבית המשפט מחוזי ובירושלים עיר הקדש, הרי תפקיד האמור הא ביתר שאת וביתר עוז. ובפרט בימינו אלה, עת שהחשך יכסה ארץ כו'."

מקור: מכתב מט' אדר ה'תשל"ה, אגרות קודש ח"ל ע' קלג-ד

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי ששאל על פשר מה שאירע באור והחושך בביתו, וקישור הדברים להוראה בעבודת האדם לקונו:

"...מה שכותב בנוגע למקרה שהדליק האור בביתו, ולפתע כבה וחזר ודלק וכו' ומה יש ללמוד מזה,

הרי כנראה שזה קשור בתוכן מכתבו, והוא שאור האמתי הקשור עם הנשמה הוא – על פי מקרא מלא דבר הכתוב – נר מצוה ותורה אור, והוא מאיר על ידי הנהגה בפועל בחיי היום יום בלימוד התורה וקיום מצותיה.

ומצד בילבולי עולם הזה הגשמי קשה לעמוד במדריגה רמה בתמידות ולפעמים אור זה נחלש בפועל, שלגבי המצב הקודם הוא חושך. ולכן אל יפול לבא האדם ולא יתיאש ח"ו, אלא צריך להדליק שוב ואדרבה בתוספת אור, ובפרט שיש הבטחה בתורה תורת חיים, הוראה בחיים, שהקב"ה עוזרו, כולל גם כן עזר שלא יתרשם אם היה בעבר מצב שלא כדבעי."

מקור: מכתב מי"ט אדר א' ה'תשל"ח

תשובה:

מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות אדם שנמצא בדילמה - הוא מתפלל בשבת בבית הכנסת אך פותח את החנות בשבת:

"...ובשאלתו... למי שמחזיק בשני הענינים, מתפלל בבית הכנסת בשבת והולך גם כן לחנותו ביום זה, והשאלה אם יקבל שכר בשביל היותו בבית הכנסת.

הנה אינו מפרש במכתבו למאי נפקא מינה, והרי לכאורה זהו מענינו של מלאך מיכאל, שהוא הכותב זכיותיהם של ישראל, והנה המצוה שעושה מצוה היא ובודאי יקבל שכר עליה, אלא שכמובן אין זה מועיל וממעט גודל העבירה דחילול שבת, ובפרט בישיבה בחנות שזהו ענין בפרהסיא.

ומתפקידם של מכירי אדם כזה, להסבירו אשר אין שייך בזה הענין 'לפטור את עצמו', אשר כיון שמתפלל בבית הכנסת הרי על ידי זה נתמעט גודל הענין דחילול שבת אחר זה, והאריכות בזה אך למותר."

אגרות קודש ח"ז אגרת א'תתקד

תשובה:

כשנציג התעשיה האוירית בפריז שלח מזכרת וספר על תולדות המפעל שלה, למד הרבי מליובאוויטש הוראה בעבודת האדם מדרכי הפעולה של מטוס:

"...כרגיל שיהודי מקשר כל דבר עם עניין שבמחשבה.. עניני המזכרת הנ"ל [מזכרת וספר על תולדות מפעל של התעשיה האוירית] מעוררים את המחשבה בקשר להעיקרון הידוע בהמראת אווירון, שמשתמשים בכוח האווירי המנגד לתנועת האווירון ומהפכים חלק ממנו שיפעול להגבהת האווירון. זאת אומרת שמהפכים כוח מנגד לכוח מסייע...

החומר והגשם שמצד הגוף שמטבעו מנגד הוא להצורה והרוח שמצד הנשמה, הרי ניתנו להאדם הכוחות להתגבר על כוח מנגד זה, לא רק שלא להיכנע אליו, אלא אדרבה להופכו לכוח מסייע לחיי הנשמה, על פי הסיסמה הידועה של הגברת הצורה על החומר והנשמה על הגוף."

 מכתב מי"א סיון ה'תשל"ה, נדפס ב'ניצוצי אור', עמ' 69  

תשובה:

הרגליים כואבות, מה לעשות?
שני מכתבים מהרבי מליובאוויטש ליהודים שהתלוננו על כאבים ברגליהם, בהם מציין שבנוסף לטיפול הרפואי הראוי יש לדאוג גם ל'טיפול רוחני' הקשור לרגליים לפי היהדות:

"כותב אודות הכאב ברגלו הימנית, הנה נוסף על מה שעושה בדרך הטבע, למלאות הוראות הרופאים במקצוע זה, הרי על פי המבואר בכמה מקומות אשר צדקה היא בחינת רגל בקומה הרוחנית של האדם, וענין הצדקה כוללת צדקה בממונו וצדקה בגופו, היינו טרחת הגוף בענינים דאהבת ישראל, עליו להוסיף אומץ בשני ענינים אלו."

מכתב נוסף בנושא זה:

"כיון אשר אצל איש ואשה הישראלים, הרי הגשמיות והרוחניות חד יהלכו, יכולים לפעול על בריאות הגוף על ידי חיזוק בבריאות הנשמה, ובפרט במצות, וכמאמר רבותינו ז"ל רמ"ח [=248] מצות עשה כנגד רמ"ח [=248] אבריו של אדם,

מובן שמיחוש ברגלים — התקון ברוחניות שלו הוא בעניני צדקה, שהרי הוא היקום אשר ברגלו, כדברי רבותינו ז"ל."

אגרות קודש ח"ט ע' צב, שם חי"ח ע' רפ