חיפוש מהיר באגרות קודש – גלו את תורתו של הרבי מליובאוויטש לפי נושאים

תשובה:

בידוע שיהודי מחפש ומוצא בכל ענין רמז וקישור. והנה מה שקרא לספרו "בכוח המעשה" הרי זה בטח מושפע ושאול מדברי חז"ל שהמעשה עיקר. דברים שהם גם כן תשובה לכמה שיטות לפיהן יוכל להיות קיום עם ישראל על פי הסיסמא רחמנא ליבא בעי [=הקדוש ברוך רוצה את הלב] , ובפרט על פי מאמר החכם שהלב הוא מלך האברים. ולא כן הוא, אלא כל דבר צריך להתבטא בעיקר במעשה, שרק אז ראי' וסימן שהדבר נוגע בפנימיות. ואופייני הוא וכל ספר קהלת לכאורה שקלא וטריא פילוסופית שענינה, בהשקפה ראשונה, שלילת עולם המעשה והעשי', אף על פי כן המסקנא והחתימה היא - את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

אגרות קודש - כרך כ - ז'תמז

תשובה:

נעם לי לקבל פ"ש [=פרישת שלום] מכ' על ידי מר לאנדא שי' והנני מאשר בזה גם קבלת ספר יזכור ו גוילי אש, ב' חלקים. ות"ח [=תשואות חן] בעד שימת לבבו, ותקותי שאם הוציא לאור עוד פרסומים ישלחם לספרי' כאן, ובפרט שהספרי' היא לתועלת הרבים. אבל יהי רצון שתוכן הפרסומים הבאים יהי' קשור במאורעות שמחים ולזכרון מאורעות שמחים, ויהי' רבוי הטוב והשמחה כיעוד הכתוב אודך ה' כי אנפת בי (כי) ישוב אפך ותנחמני (ישעי' יב, א), זאת אומרת, שהנחמה תהי' במדה כזו שההודי' תהי' בכל לב גם ע"ז ש"אנפת בי".

בטח למותר להדגיש, בהזדמנות זו, שענין כל זכרון הוא להשפיע במעשים, שהרי מעשה עיקר, ותכלית הכוונה של זכרון הנ"ל הוא להנציח ערכי עמנו אשר נצחיותו קשורה בתורתנו הנצחית ומצוותי' עליהן נאמר וחי בהם, שניתנו מה' שהוא "אתה הוא ושנותיך לא יתמו", וביחד עם זה הוא בורא האדם ויוצרו ובורא העולם על כל פרטיו, ולכן הוא היחידי שיוכל לדעת הדרכים והאופנים כיצד האדם בתור יחיד ובתור צבור יוכל להבטיח קיומו ותנאי חייו המתאימים לו. וכיון שישראל ערבים זה בזה, על כל אחד ואחד לנצל כל יכלתו ואפשריותו להוסיף בביסוס וקיום עמנו בני ישראל על ידי הפצת הערכים הנצחיים של תורתנו הנצחית בחוגים הכי רחבים ובאופן דמוסיף והולך.

ועל אחת כמה וכמה שגדול הזכות והאחריות והחוב בזה של כל אלו שיש להם השפעה בחוגים רחבים, אם בדבור, אם בכתב ובפרט על ידי עניני דפוס. והובטחנו הבא לטהר מסייעין אותו.

ויהי רצון שכ' יעשה בזה מתוך שמחה וטוב לבב.

אגרות קודש - כרך כ - ז'תמו

תשובה:

ובנוגע להכחשה בעתונות, הנה הנסיון הורה כי העצה היעוצה היא להסיח דעת מענין כזה ולא להחשיבו על ידי הכחשה ודין ודברים עם העתון, וגם הם בעצמם יודעים האמת והדברים הם מהשפה ולחוץ, ומלבד שפוליטיקה כזו היא מהדברים שאין להם סוף, הרי העתון ברשותם והכזב והשקר כלי זינם, וחבל על הטרחה. ויושב בשמים ישחק.

אגרות קודש - כרך ח - ב'שלג

תשובה:

בשאלתו אם ילך להבר מצוה של אחד מתלמידיו, הנה אינו כותב איפוא תהי' הבר מצוה, כי אם תהי' בבית הכנסת שאסור להתפלל שם וכמנהג המדינה יערכו הבר מצוה בעת התפלה ביחד עם עליות כו' שיש בזה כו"כ [=כמה וכמה] שאלות, אין כדאי להשתתף בזה בכדי שלא יחשב זה כהכשר שכיון שבא הוא, הרי האחד עאכו"כ [=על אחת כמה וכמה] שיוכל לבוא לשם וגם להתפלל כו' וכו'. אבל אם הבר מצוה נערכת במקום אחר ולא בשעת התפלה, בטח יש למצוא אופן שיוכל להשתתף ושלא יהי' בזה ענין של הכשר לדברים אסורים.

בברכת הצלחה בענינים הכללים והפרטים המחכה לבשו"ט.

כרך ח' ב'שו

תשובה:

במענה על מכתבו מג' טבת בו כותב שלומד בישיבה שאין שם משגיח להדרכת הבחורים והוא בעצמו מסתובב בלי שום תכלית וחסר לו חשק בלימוד התורה כו' וכו'.

והנה ידוע מרז"ל אשר היצה"ר אומן גדול הוא במלאכתו, ובמילא בא לכל אחד ואחד בדרכים שונים ומשונים. ומאופנים הכי עיקרים בהסתתו הוא רגש היאוש "שאין חשק ואין התמדה ואין דרך סלולה וכו' וכו' ובמילא אין כדאי השתדלות בענין הקשה ביותר וביותר או גם אי אפשרי", וע"פ מרז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין.

הנה בתורתנו הק' תורת חיים גם בעולם הזה הגשמי והחומרי גילו את כל הערמומיות והתחבולות הנ"ל בכדי שידע האדם מקורם ומי הוא הטוען את כל זה, כי באמת אין לכל הנ"ל כל יסוד, כי הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ולכל אחד ואחד ניתנו לו הכחות להתגבר על יצרו (כיון שהקב"ה עוזרו) ולהתגבר גם על סביבתו, ושבאם רק ירצה וישתדל הרי כמאמר התדב"א יכול הוא שיגיע מעשיו למעשה אברהם יצחק ויעקב, ובפרט באברך הנמצא בירושלים עיר הקדש ת"ו ובאהלה של תורה הנה פשוט הדבר שאין זה תלוי אלא ברצונו, ואם אין משגיחים הרי אדרבה צריך לעורר זה אצלו כחות פנימים שהוא ישגיח על עצמו, ובידעו שעל כל פשעים תכסה אהבת עצמו לא ילך בהתאם לטבעו ולרגילותו. אלא שלכל דבר נצרכה סייעתא דשמיא ובפרט בדורנו בעקבתא דמשיחא חשך כפול ומכופל -

ולכן מוכרח לימוד פנימיות התורה בכל יום שהיא נקראת אילנא דחיי בזהר הק' ח"ג דף קכ"ד ע"ב (נתבאר בארוכה באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו) דלית תמן אחיזה לסטרא אחרא ולעו"ז. וכן הענינים הקשורים בעבודת התפלה, היינו לא רק תפלה בטהרה אלא ג"כ נתינת פרוטה לצדקה קודם התפלה והתבוננות לפני התפלה בהענינים שלמד בתורת החסידות ואמירת שיעור תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - לאחרי'. ואז מתקיימת התחלת התפלה ועיקרה ברכת חונן לאדם דעת וכשיש דעת יש הבדלה בין אור לחשך כו'.

והשי"ת יזכהו אשר נוסף על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, הנה יקבע שיעור בלימוד תורת החסידות ומאילנא דחיי זה יומשך תוספת חיות בלימוד תורת הנגלה ובהידור בקיום המצות בחיי היום יומים.

אגרות קודש כרך י ג'רו

תשובה:

שלום וברכה!
במענה על מכתבו ממוצש"ק, הנה בודאי למותר לעורר אשר עצבות ומרה שחורה הרחיקום במאד מאד גדולי ישראל, וכמבואר ג"כ בתניא פרק כ"ו ובכמה מקומות, ורואים ג"כ בחוש שלא לבד שאינו מתקן מצב איזה שיהי' אלא אדרבה ואדרבה, וה"ה בהנוגע לענינים בם עוסק ובפרט במדינה זו שהשמחה מתקבלת על הלב משא"כ קו ההפכי, והעולה על כולנה שאין כל יסוד להעצבות שלו כי הרי כבר נאמר מד' אשה משכלת, והדרך לזה הוא כמרז"ל שצריך לחזור ולחזור כלאחר אבידה שאבד שמובן שמשתדלין בזה במרץ אף שכמנהג בני ישראל הכשרים ע"י ממוצעים וימשיך להתעסק בזה בבטחון חזק.

והשי"ת אשר לאחר ששת ימי בראשית מזווג זיווגים כדר"ז בב"ר, ובטח ימציא גם לו את זיווגו הטוב לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד. וזכות התעסקותו לקרב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים ע"י לימוד פנימיות התורה והליכה בהדרכותי' שפנימיות התורה מביא לנשואין (ולא רק לארוסין) של כנסת ישראל להקב"ה תמהר מציאתו את האבדה להשתדך בקרוב באופן הטוב בכל הפרטים ולבנות בית חסידותי בנין עדי עד ומתוך שמחה. כיון שעורר עד"ז - הנה ביום ב' (לבד ר"ח) ה' דשובבים ת"ת דשנה זו יאחר סעודותיו ליו"ד-ט"ו מינוט. ובמשך רגעים אלו ילמוד דא"ח.

אגרות קודש כרך י ג'רכ

תשובה:

ואין ענין בכלל לבזבוז מעות על הוצאות חתונה. והלואי שיזכו להראות דרך לאברכי אנ"ש שי' – אשר חתונה חסידותית היינו בהרחבה בכל ענינים הרוחניים והרחבה אמיתית, ויקר ממונם של ישראל להשתמש בו – לא בשביל להראות לפ' שכאן היו פרחים גשמיים – יותר מאשר אצל פ' וכיו"ב [=פלוני ועיוצא בזה] , כ"א [=כי אם] שהרבו החו"כ [=החתן והכלה] שי' בצדקה לפני החתונה ובזמנה ועוד ועוד.

 
אגרות קודש - כרך כז - י'ד
 

תשובה:

הבא לקמן משיחה לא' – ראש-חודש אלול ה'תשי"ד והוגה באידיש ע"י הרבי, כאן מועתק בתרגום מתורת מנחם:

...בנוגע ל"טלוויזיא" ("טעלעוויזשאָן"): זוהי פרצה גדולה שאין כמוה. אפילו הגויים יצאו עתה ברעש נגד ה"טלוויזיא", המביאה הרס וחורבן ("מאַכט אַ תל") על הילדים, וחושבים כיצד לחזור מזה עד כמה שאפשר. אבוי לנו ("אָך און וויי") שבנ"י צריכים ללמוד מהגוים. ובפרט מה שאירע לאחרונה עם ארבעה ילדים מישראל, ומקרים דומים נוספים של הרג ורצח בני-אדם. הכל מודים שאחת הסיבות לכך היא – ה"טלוויזיא" והסרטים, שבהם מתבוננים בבני-אדם ההורגים ויורים זה בזה. ובקשר לה"טענה" שזהו ענין של הכרח – מה הי' מצב העולם לפני עשר שנים, לפני שהופיעה ה"טלוויזיא"? וכי אז לא התנהל העולם עם כל הענינים?!

ו. ועוד ענין בזה: אפילו אם יחשוב אדם שהוא יסתכל רק בתכניות ה"דתיות" של ה"טלוויזיא", שבהן מותר להסתכל – כיצד יכולים ההורים לערוב לילדיהם שלא יסתכלו בתכניות אחרות, שבהן אסור להסתכל, בטענה, שמכיוון שההורים מסתכלים ב"טלוויזיא", יכולים גם הם להסתכל במה שברצונם! ובפרט כאן ב"אמריקא", שהילדים אינם שומעים כ"כ בקול הוריהם... ומי יכול לערוב עבור ההורים עצמם, שהם עצמם לא ייכשלו; היום מסתכלים הם בתכנית המותרת, ומחר יחטפו מבט קצר על תכנית אחרת, ולאט לאט יהי' "הותרה לו" לגמרי. ריעותא נוספת תצא מזה בנוגע לאנשים אחרים – שיידעו שלפלוני בן פלוני יש "טלוויזיא", עם היותו עטור זקן מלא, והרי הלה לא יידע אם שם מסתכלים רק בתכניות שבהם מותר להסתכל, והוא יסתכל בכל התכניות, אפילו אלו שאסור להסתכל בהם, על סמך ה"היתר" של הראשון.

ז. מה ששואלים: מדוע לפלוני בן פלוני יש "טלוויזיא"? וגם ליהודים יראי-שמים, ואפילו ליהודים חסידיים, וא"כ, יש להביט עליהם, הרי זה, למשל, כמו שבגשמיות ישנם רמ"ח אברים, ולא כל האברים בריאים אצל האדם, אצל א' חלש כח הראי', אצל חבירו אבר אחר, וכדומה – וכי יאמר אדם, שמכיוון שפלוני חולה בעיניו, צריך גם הוא להיות חולה בעיניו?!... וכן הוא גם ברוחניות: אין אדם שהוא בשלימות, אלא עושים כפי היכולת בקיום התורה והמצוות. וא"כ, לשם מה ללמוד מהזולת ענין בלתי-רצוי? כל אלו שיש ברשותם "טלוויזיא" – הרי אף אחד מהם לא יאמר שקנה זאת כדי שעי"ז יתוספו אצלו יראת-שמים ומדות טובות. לכל אחד יש "תירוץ" על כך – אם עבור רהיט כלשהו ("אַ שטיק פאָרניטשער") בבית, או בגלל האשה, או שאומר שקיבלה במתנה, ומה יעשה – האם יזרקנה?...

ח. פעם נהגו להזהר שלא לעבור בסמוך לבית-תיפלתם, והיו מעדיפים ללכת מסביב. אמא לא היתה מניחה לבנה להתקרב לבית-תיפלתם, או לראות שתי וערב. ואילו היום – הרי ע"י ה"טלוויזיא" מביאים אל תוך הבית את בית-תיפלתם, את ה"גלח" ואת השתי וערב רח"ל! רב צעיר א', דוקא הגון וירא-שמים מישיבה אדוקה בתומ"צ, סיפר שהוא מקשיב ומסתכל ב"טלוויזיא" בכל יום מהשעה 12 עד 1. בזמן זה מדבר "גלח", ומדרשתו ("ספּיטש") של ה"גלח" לומד הוא מה לדרוש בבימה אצלו בבית-הכנסת! – הוא אמר זאת בתמימות, ואף חשב שהוא עושה זאת לשם שמים, כדי שיהי' לו מה לדרוש בביהכנ"ס, והוא עצמו כלל אינו מרגיש את האיסור הגדול שבזה. פעם היו מוסרים נפשם שלא לשמוע את דרשתו של ה"גלח", והיום, ע"י ה"טלוויזיא", מביאים את ה"גלח" הביתה, ועוד מכניסים זאת בקדושה – "לשם שמים"...

ט. זו היתה דרכם של המשכילים הראשונים בסיסמתם "יהודי בביתך ואדם בצאתך", שביניהם היו גם רבנים מוסמכים. ואף שלכאורה מדוע לא הי' הדבר כדבעי – בשולחן ערוך אין שום איסור על זה, ואמנם אין צורך לילך בשוק ולהכריז "אני אדוק בתומ"צ", וא"כ מה הי' האיסור בהסיסמא שלהם? – ומ"מ, ראינו במציאות מה נעשה מהם, ומבניהם ומבני בניהם לא נשאר שום זכר של יהדות. סיפרו על שוחט בעיירה ל. שלבש "ערדליים" ("קאַלאָשען", "ראָבערס"), והעבירוהו מהשחיטה. ואף שלכאורה מהו האיסור בזה – כ"ק מו"ח אדמו"ר בעצמו הלך גם הוא ב"ערדליים"! אלא שבאותו הזמן של השוחט הי' זה דבר חדש, ולבשום רק אלו מבני ישראל שהתלבשו והתנהגו במנהג ה"פריצים", נטלו חלק במסיבות ההוללות שלהם ("אין זייערע בעלער און הוליינקעס") וכדומה, ומי שלבשם – ידעו שסר מן הדרך ("אַז ער איז קאַליע געוואָרען"), והסוף הי' – שנתגלה שאכן סר מן הדרך, וגם בני ביתו.

י. פעם בא לליובאוויטש יהודי, ושאל: וכי "קונץ" הוא לשבת בליובאוויטש, להסתגר בחדרו ולהיות יהודי ירא-שמים? להיות בפּעטערבורג, ללכת ברחוב, ושם לא לחטוא – זהו דבר משמעותי ("דאָס איז אַ זאַך"). ומוסיף ואומר: וגם זה איננו "קונץ"; להיות בפּעטערבורג, להכנס לתיאטרון, ולשבת בעיניים עצומות ולא לחטוא – זהו דבר משמעותי. ומוסיף ואומר: וגם בזה לא די; לשבת בתיאטרון בפּעטערבורג בעיניים פקוחות, ואז לא לחטוא – זהו דבר משמעותי. ומוסיף היהודי ואומר: וגם בזה לא די; להכנס לתיאטרון, ולעמוד קרוב לבימה ("סטיידזש") שעלי' משחקים ה"שחקנים", ולא לחטוא – זהו דבר גדול ומשמעותי. וכך מנה פתק שלם. ובכן: יכול כאו"א לתאר לעצמו שחשבון כזה יכול להסיר את האדם מן הדרך לשאול תחתית. ראו לתקן ענינים אלו בעירכם, וביכלתכם להתחיל בזה אפילו בנ.י. כיון שכאן נדרש ביותר לתקן ענינים אלו.

לקוטי שיחות חלק יח עמ' 459

תשובה:

בשנת תש"נ, בעת הפאראד בל"ג בעומר, נשא הרבי שיחת קודש ובה התייחס לרעידת האדמה שפקדה את איראן כשישה שבועות קודם לכן, וכה היו דברי קדשו (בלתי מוגה, בתרגום חופשי ללה"ק):

ויתירה מזה, שלא צריכים לפחד מענינים בלתי רצויים, רעידות אדמה וכיו"ב - שכן, גם אם בעבר היו רעידות אדמה, הרי, הכוונה האמיתית בזה היתה כדי להזכיר לאלה שמאיזו סיבה שתהי' שכחו או לא ידעו שישנו בורא העולם ומנהיגו, עי"ז שמפחידים אותם, לרגע, באמצעות רעידת אדמה, כדי להרעיד אותם מהטעות שחיו בה עד עתה, שמכאן ולהבא ידעו שהעולם נברא ומתנהג ע"י הקב"ה, מקור הטוב, שלכן צריך להיות וישנו ריבוי טוב בעולם, ועד לריבוי כזה שיש בכחו לשתק ולבער את הענינים הבלתי רצויים שבעולם.

תשובה:

במענה על מכתבו מה' במדבר, בו כותב שרוצה להיות חסיד ליובאוויטש וכן גם חבר שלו רוצה בכזה, ורוצים לדעת התנאים ומה יש לעשות. הנה התנאים הם ללמוד תורת החסידות וע"פ מרז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה להתנהג בהדרכותי' ומנהגי'. וכמובן שכמו שבקבלת התורה שזכו לזה דוקא ע"י הקדמת נעשה לנשמע, הרי כן הוא ג"כ באיזה חלק מפרד"ס שבתורה שגם בזה צ"ל הקדמת נעשה לנשמע וכבר ידוע פסק רז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין יגעת ומצאת, ואם רוצים באמת הנה הבא לטהר מסייעין אותו. בטח לומד תניא גם עתה וכן אומר בכל יום אחר תפלת שחרית שיעור תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - והשי"ת יצליחו. בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.

אגרות קודש - כרך ט - ב'תרפד