חיפוש מהיר באגרות קודש – גלו את תורתו של הרבי מליובאוויטש לפי נושאים

תשובה:

לכל לראש צריך להיות בקי בעל פה כמה ענינים בתורה ולחזור עליהם, גם בזמנים הפנוים מסדרי הישיבה. ומובן שזהו נוסף על העיקר החלטה חזקה שתיכף שמרגיש שמחשבתו עסוקה בענין בלתי רצוי יפסיקה.

אגרות קודש, כרך יח , ו'תשי

תשובה:

שלום וברכה! במענה למכתבם מיום 2/9 בו שואלים למזלם.

והנה כבר נאמר תמים תהי' עם הוי' אלקיך, ואין ענין בדרישה למזל ולעתידות וכו', כי אם ללכת לבטח בדרך המלך מלכו של עולם, היא דרך תורתנו ומצותי', ז.

א. - להתנהג בחיי היום יומיים בכל ענין ופרט מתאים לפי המבואר בשולחן ערוך וכיו"ב.

ואז הובטחנו אשר אין מזל לישראל, ומקיים בורא עולם ומנהיגו (על פי מה שכתוב): אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם וגו' ככל הברכות המנויות בפרשה.

בברכה לבשורות טובות.

אגרות קודש > כרך יח > ו'תשט

תשובה:

ובמענה על השאלה:

"האם יש דרך שאנו, כספקנים, נוכל להיווכח באמתת מציאותו של אלקים - ובברירות, בלי שום פיקפוקים ואפשרות של פקפוקים?"

הנה, בכלל, יש שאלות הנראות כפשוטות ואשר לכאורה מטפלות בענינים פשוטים, ולכן גם מנוסחות בבטויים פשוטים ורגילים, ואף על פי כן, דוקא שאלות כאלו דורשות זהירות יתרה, והבטויים דורשים פירוש מדוייק. ובפרט בשאלה שדשו בה רבים זה מאות ואלפים בשנים, ובחוגים שונים ורחבים, שמהנמנע שכולם יכוונו לתוכן שווה בכל הפרטים. משום כך דין הוא שהבא בשאלה מסוג זה יפרש שיחתו ויגדיר הבטויים שמשתמש בהם.

וכן גם בנוגע לשאלתם - שמבקשים הוכחה לאמתת מציאות אלקים, שענין "מציאות", וכן מה היא "הוכחה" בנוגע לדבר שנמצא, שמושגם מטושטש דוקא משום רבוי השימוש בהם, החל מילד קטן ועד לחוקר המדייק בכל עניניו בתכלית הדיוק; ולא פירשו דעתם בזה.

ליתר ביאור: ילד קטן, יש אומרים אשר בעולמו "מציאות" והוכחה על מציאות הוא רק דבר שיכול למשמש בידיו. ולסומא, למשל, הרי, מצד עצמו מושללת כל המציאות של צבעים, המוכרח הוא לסמוך על שני שאומר לו שרואה צבעים וגוונים?

ובדרגה מפותחת יותר, "הכל" מודים בהחלט ובוודאות שכל פעולה מחייבת מציאות של סיבה ומקור לפעולה זו, ולכן כשרואים פעולות הרי אלו הוכחה מוחלטת למציאות "כוח" הפועל, אף על פי שאין בזה הוכחה באופן "ישר", ולכאורה נשאר מקום לספק. דוגמא בולטת בזה הוא - מציאות כוח העלעקטרי. האדם הוא בעל חושים, וחוש הראי' שלו מאמת מציאות הצבעים, כמו שחוש השמיעה מאמת מציאות הקול וכו' - והם נחשבים להוכחות גמורות וישירות. אבל אין לאדם חוש ל"ראות" את כוח העלעקטרי, אלא - כשרואה פעולות, היינו שמתלהט חוט, או שמודד העלעקטרי מתנענע וכיו"ב, אז בא לידי החלטה שיש מציאות של כח זה המכונה עלעקטרי - שלעולם לא יראה אותו - והוא הסיבה והגורם לפעולות הנ"ל. וגם זה נחשב להוכחה מוחלטת. ועל דרך זה בנוגע לכח המגנטי וכו'. ותפסתי את הדוגמא הנ"ל - כי כל מציאות העלעקטרי כ"כ מקובלת ורווחת בלי כל פיקפוק וצל של פיקפוק.

ולא זו אף זו, בדרגה מפותחת עוד יותר, הרי מקובל עכשו כאמת מוחלטת - מצד ההנחה שלכל פעולה יש פועל - מציאות הפועל אם דבר זה הוא אפילו "היפך" השכל.

ודוגמא לדבר - "מציאות" כוח המושך, שההוכחה על זה הוא - תנועת עצמים גשמיים, שאין רואים כל סיבה לתנועות אלו, לכן מקבלים מציאות כוח המושך, אף על פי שמציאות כוח הפועל ממרחק, בלי שום אמצעי בינתים, הוא ענין שאין השכל הבריא הולמו. אלא שרגילים כבר במשנה זו משנות הילדות והיא חוזרת ונשנית בספרי לימוד, עד שנעשה הדבר "פשוט", ענין שלמעלה מגדר הספק והפיקפוק. - הנסיון לבאר את כוח המושך באמצעות החומר "הדק" הנקרא איתר, הנה מוכרח שיהיו לממוצע זה כל כך הרבה תכונות הפכיות ומנגדות, עד שהוא מופרך עוד יותר מאפשריות פעולה ממרחק בלי שום אמצעי בינתים - אם אפשר שיהי' אבסורד גדול מזה.

איני יודע באיזה מקצוע מהמדעים עוסקים הצעירים והצעירות שפנו בשאלה הנ"ל, ואם עוסקים במדעים שנקראים, כביכול, מדעים מדוייקים. אבל דוקא בשטח מדעים אלה נתחדש בזמן האחרון עוד ענין בלתי מובן לגמרי בשכל הבריא, ואף על פי כן נתקבל אצל כל בעלי המדעים המדוייקים כמציאות ותופעה וכמעט שנתאמת הדבר גם אצל ההמון, אף שהוא בלתי מושג בשכל כלל, והוא שהחומר אינו אלא צורה מיוחדת של אנרגיא ושאפשר להפוך חומר לאנרגי' ואנרגי' לחומר, שאין לזה מקום בשכל כלל, אלא שרואים פעולות שאין עליהן ביאור ואם יקבלו הנחה הנ"ל יתבארו - וזה נחשב להוכחה מדעית שנתקבלה כמעט בכל מקום בתור הוכחה ברורה בלי שום פיקפוקים ואפשרות של פיקפוקים, כלשונם בהשאלה הנ"ל, אף שמצד השכל דבר זה הוא אבסורד לגמרי.

* * *

כיון שבנוסח שאלתם לא הגדירו כלל מה יקבלו בתור הוכחה לאמתת מציאותו של אלקים בברירות בלי פיקפוקים וכו' - הנני מניח שיקבלו אופן הוכחה כזה שמקבלים בנוגע להנהגתם בחיים היום-יומיים.

מנקודת הנחה זו, מובן שיש הוכחה מסוג זה על מציאות הבורא, ולא עוד אלא כמה הוכחות, וכנ"ל לא קשי' בזה אם מוכרח לאמר שמציאות זו לא נתפסת בשכל, או אפילו היפך השכל, כי כאמור, מקובל הוא אצל כל אדם החושב ומתבונן בהנעשה סביבו על מנת "לבאר" התופעות, שאין השכל קובע בזה ולא כלום.

ומהלך ההוכחה או ההוכחות בזה הוא על דרך כל ההוכחות שיש במדעים

המדוייקים, ועוד יותר - על דרך ההוכחות הקובעות את החיים היום-יומיים של כל אחד מאתנו.

כל המתבונן בפעולותיו בשבתו בביתו או בלכתו בדרך או בשכבו ובקומו יודה ולא יבוש שאין אדם דורש מעצמו שיבחון בעצמו יסוד של כל פעולה שפועל או של הנהגה שנוהג, אלא מקבל הוא עדות אחרים שבחנו את הענין. ורק במקום שיש חשד שאולי העדות מזויפת או שהעד הי' מושפע על ידי סיבות פנימיות או חיצוניות או שלא הי' שפוי בדעתו ותפס הענינים במראה עקום, וכדומה, שאז דורשים עוד עדים. וככל שירבה מספר העדים, וככל שיהיו שונים במעמדם ומצבם והחוגים שמשתייכים אליהם, אשר כל זה מרחיק את האפשרות של טעות או קנוני' וכו', כן תחזק ההוכחה בתור הוכחה מדעית ומוחלטה. ועל יסוד זה היחיד והכלל עושים כמה ענינים ומעשים, תמידים כסדרם, מתוך בטחה גמורה שהדבר אמת ויציב.

וכן בנידון דידן.

ענין מתן תורה על הר סיני נתאמת דור אחר דור בתור עובדה שנתרחשה במעמד ששים רבוא הגברים לבד מטף ואם לכלול הנשים וכן האנשים למעלה מן ששים כו' הרי היו שם מליונים אחדים מיוצאי מצרים שעיניהם ראו ולא זר. והרי אין זו עדות מצומצמת לנביא אחד או חולם חלום או חבורה מצומצמת. ועדות זו נמסרה מאבות לבנים דור אחר דור, והכל מודים שלא הי' הפסק במסורה זו מאז ועד עתה ומעולם לא נגרע מספר העדים מששים רבוא ויותר אנשים שאין דיעותיהם דומות זו לזו וכו', וגם אחרי שנפוצו בארבע פינות העולם הנה כל הנוסחאות שהגיעו אלינו מעובדה ומאורע היסתורי הנ"ל מתאימים בכל הפרטים. והיש לך עדות נאמנת ומדוייקת יותר מזו?

אופן שני של הוכחה והוא ג"כ על יסוד ההנחה הנ"ל שכשרואים פעולות ותופעות והמסקנות מהם, זה קובע את הנוהג, ואפילו במקום שיש חשש להיזק והפסד וכו'.

והוא - כשרואים דבר מסודר כולל כמה חלקים מסודרים ומתאימים בהתאמה וקואורדינצי' מדוייקת של חלקים שאין להם שליטה אחד על השני, הרי מסיקים מזה בבטחה גמורה שיש כוח מחוץ להם שהוא המקשר והמאחד את כל החלקים. ועצם העובדה שהוא המאחד ומקשר את החלקים מוכיח שהוא גדול וחזק מהם ושולט עליהם.

והדוגמא לזה, כשנכנסים לבית חרושת שכולו פועל באופן אוטומאטי, ואין רואים שום אדם שם, לא יעלה על הדעת, ובלי שום פיקפוקים, שאין אי-שם מכונאי גדול המקיף בדעתו כל המכונות וחלקי המכונות ושליט עליהם המרכיב ומאחד אותם ביניהם לבין עצמם וביניהם לבין מרכז כל הפעולות וכו'. ואדרבה, כככל שיעדר יד אדם בבית החרושת הנ"ל וככל שיפעול באופן אוטומאטי יותר - הרי זה מעיד על הפלאת המכונאי ביתר שאת וביתר עז.

ואם כך הדבר בהנוגע לבית חרושת, שהמדובר שם על דבר מאות או אלפים או אפילו רבבות חלקים, על אחת כמה וכמה המתבונן בעולמנו, בגולם עץ או אבן, או צומח וחי, ואין צריך לאמר מבנה גוף האדם, וכלשון הכתוב מבשרי אחזה, ובפרט על פי ביאור המדע שבימינו שכל דבר מורכב מביליונים אטומים, וכל אטום יש בו כמה וכמה חלקים זעירים יותר, שלכאורה הי' צריך לשלוט בהם עירבובי' ואי-סדר מאין כמותו, ואף על פי כן רואים שיש סדר נפלא והתאמה מפליאה בין החלקים הקטנים והגדולים והכי גדולים, והתאמה בין חלקי העולם הקטן (מיקרוקוסמוס) עם חלקי העולם הגדול (מאקרוקוסמוס) וכו' וכו' - הרי ברור בלי כל צל ספק שיש שם "מכונאי" אחראי בעד כל זה.

מובן שלא נעלם ממני הנוסח הידוע שכל זה מתנהל על פי "חוקי הטבע". אבל חושבני למותר להדגיש שזהו ביטוי שאין בו כל תוכן של ביאור, אלא תיאור נוח של מצב השורר, היינו שעניני הטבע מתנהלים על פי סדרים מסוימים. אבל לאמר ש"חוק הטבע" זהו מציאות בלתי תלוי' בפני עצמה, ושמציאות זו שולטת על כל הבריאה וישנם אלפי מציאויות כאלה - מתאים למספר חוקי הטבע, הרי זה אבסורד הכי גדול. ואין אף אחד מאנשי המדע העוסק בשטח זה שיאמר זה. ואין הנוסח הנ"ל אלא, כאמור, בטוי נוחי וקצר לתאר מצב, בכדי שלא יהי' הכרח להכפיל על כל צעד ושעל תיאור ארוך של מצבים הכי פשוטים כביכול. אבל פשיטא שאינו מבאר ולא כלום.

* * *

ובעיקרו של דבר, כאמור הנני מניח שמבקשים הוכחה אשר לפי' יחיו חייהם בנוגע למעשה בפועל. והוכחה האמורה חזקה היא פי כמה מכל אותן ההוכחות והראיות אשר לפיהם מתנהגים בכל יום. ומה לנו דבר פשוט יותר, אשר כשהולכים לישון בלילה מכינים הכל בשביל הקימה בבוקר, אף שאין כל סברה בשכל שלמחר בבוקר תזרח השמש עוד פעם ויתנהלו כל הענינים בטבע כמו שהתנהלו תמול ושלשום, אלא כיון שעולם כמנהגו נוהג זה כמה ימים ושנים, בטח "חוקים" אלו ימשלו גם מחר ומחרתים, ועל יסוד "בטח" זה עושים השתדלות ויגיעה וכמה טרחות בשביל להכין הכל להנהגה מחר בבוקר, שאין לכל זה יסוד "בשכל", אלא אם כן יש בעל-הבית לבירה זו.

כאמור לעיל, יש להאריך בכל האמור כהנה וכהנה ולבאר עוד יותר אחדות מהנקודות, אבל תקותי שגם זה מספיק ונותן די חומר להתבוננות ולמסקנא, אשר טועים אלו האומרים שצריכים הם לחפש הוכחות למציאות הבורא אבל הבריאה עצמה מציאותה נעלית מכל ספק - בה בשעה שנהפוך הוא, ואדרבה: על פי תוצאות המדע הכי אחרונות בנוגע למציאות הבריאה, ובאיזה אופן "לתאר" אותה, יש מקום לספיקות הכי גדולים, ובפרט שלאחרונה מתרבות הסתירות מתוצאות מדע אחד לשני, בכמה שטחים, נוסף על הספק המדעי הכי גדול והעקרי והיסודי: מי לידי יתקע אשר ההתרשמות בעיני או באזני או במוחי בכלל - יש לה איזה קשר עם מציאות שמחוץ לחושים והשכל האנושיים. מה שאין כן בנוגע לבורא, או במלים אחרות, לפועל שפעל וסידר את כל הבריאה, שאין בזה נפקא מינה אם ישמציאות זולתי או רק רושם של מציאות, שהרי מושכל ראשון של האדם הבריא - שעל פיהן הוא חי את כל חייו - הוא שלכל מציאות בעולמו שיודע אודותה - יש סיבה הפועלת מבפנים או מבחוץ.

עוד הערה עלי להוסיף, והיא, אשר מקרה בלתי נדיר הוא בטבע האדם

שכשמביאים ראי' "פשוטה" - קשה לקבלה דוקא מצד הפשטות שלה. אבל תקותי שאין הדבר כן בנוגע להשואלים. שהרי היסוס האמור לא בשכל יסודו, וגם אינו משפיע על ההנהגה - במעשה בפועל, וכנראה במוחש. ואחד מיסודות אמונתנו בבורא עולם ומנהיגו ובמעמד הר סיני וקבלת התורה ומצוותי' - שמעשה הוא העיקר.

ינעם לי לשמוע תגובות בכל הנ"ל, וכאמור במכתב המצורף, תקותי שירגישו בעצמם חופש גמור להביע דעתם אפילו במקום שאינם מסכימים עם הכתוב לעיל.

בכבוד ובברכה.

אגרות קודש > כרך יח > ו'תתעו

תשובה:

ידוע הפסק דין ברמב"ם (הלכות מלכים פרק ח' הל' יא) אשר חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב.


אגרות קודש,כרך יח, ו'תתקסט

תשובה:

ע"פ המקובל והמסורת נמצאים אנו בשנת ה'תשי"ט מבריאת העולם, ואיך זה יתאים ל"ספירת המדעים".

המענה בקיצור ע"ז: כל המדעים אפי' אלו שכביכול נקראים מדעים מדוייקים, מיוסדים הם על הנחות שאין עליהם כל יסוד, כ"א הסכם בלבד, במדה הכי גדולה, כן הוא בהנוגע לענין המדע, דחקירת דברי ימי התפתחות האדמה. ומההנחות בו: באם נסכים שחוקי הטבע לא נשתנו כלל וכלל וכמו שהם עתה בשנת ה'תשי"ט כן היו כל זמן המצאם בעולם, בלי שום שינוי, באם נסכים שלחץ האויר וגודל החום וכמות הרדיום ועוד כמה מאות ואלפים ענינים בארץ היו לפ"ע כמו שהם עתה, ועוד ועוד כמה הסכמות שאין עליהם כל ראיה, והעיקר - באם נניח שבריאת העולם אי אפשר שתהי' באופן מסודר ומפותח כ"א דוקא בריאת כמה אטומים שלאחרי הבריאה צריכים להתחבר אחד להשני, וחבור זה אפשרי רק באופן וקצב דעתה שלא נשתנו כלל וכלל ואפילו כשהי' העולם תוהו ובוהו, אזי דרוש מספר שנים כך וכך עד שיצא העולם מגדר תוהו ועד שיעשה חי ומדבר וכו'. ובאם בטל חלק הנחות האמורות, אזי בטלים כל מסקנות המדעים, ומה מקום בשכל לומר שא"א להקב"ה לברוא בן אדם כאדם הראשון כמו שהוא - אלא מוכרח לברוא רק אטומים שיתקבצו אח"כ זה אל זה מעצמם וכו'?!

כתבתי כל הנ"ל בכדי לפייס את דעתו, אבל כנ"ל לא זו הדרך ולא זו השיטה בקושיות כי אם ילמוד תורה ויקיים מצות, ואזי יצליח בעניניו בכלל ובהבנת והשגת השקפת עולם בפרט.

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו וכן אשר ישמור על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים, אשר שמענו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר שוים הם לכל נפש וסגולה לכמה ענינים.

אגרות קודש,כרך יח, ו'תתקסט

תשובה:

נצטערתי לשמוע מהבהלה בריצה לרופאים במשך כל היום כולו ועל דבר שאין לזה כל יסוד, ופליאה גם על בעלה הרב שי' למה זה ועל מה זה משתמשים הם בענין הזריזות במקום שאינו צריך, ואם בכלל הזריזות מעלה היא, אבל מלבד זאת שהבהלה בכ"א חסרון הוא הרי גם זריזות לאו בכל ענין מקומו הוא, עליהם להיות בטוחים בהשי"ת המהווה מקיים ומחי' את כל העולם ומלואו ובפרט את כל אחד ואחת מישראל עם קרובו אשר ישלח לה בריאות הנכונה וביחד עם בעלה הרב שי' יגדלו את בנם שי' לתורה לחופה ולמעשים טובים, ואף שצריך לכל דבר גם כלי בדרך הטבע, היינו לשאול דעת רופא ולמלאות אחרי הוראתו, אבל ה'פארקאכקייט אין דעם והפלפול והשקלא וטריא בדיעות הרופאים וההעמקה בחכמת הרפואה ועניני', הרי אין זה ענין אלא רק לאותם אשר פרנסתם היא בזה, כדי שיוכלו לעשות מלאכתם באמונה עפ"י ציווי התורה ורפא ירפא, אבל השאר הנה עליהם להשתמש בשכלם ובכח הבנתם ודעתם כמה שחוננם השי"ת אם בעניני תורה ומצות או בדברי הרשות שאפשר להפכם לענין של מצוה, אבל הדאגה והמרה שחורה אין זה אלא דברים המזיקים להבריאות, הן בריאות הגשמי והן בריאות הרוחני ומטרידים ומבלבלים אותם מלמלאות תפקידם ושליחותם בעלמא דין, והשי"ת יזכה אותה ואת בעלה הרב שי' להיות בהם הסימנים דעמא פזיזא בענינים של תורה ומצות והמתינות והישוב הדעת בשאר עניניהם ויהי' להצלחה בגשמיות וברוחניות,

בברכה לבריאות הנכונה.
אגרות קודש, כרך ו, א'תריט

תשובה:

במענה על מכתבו מג' תשרי, בו כותב אודות... ואשר עולה במחשבת מי שהוא, שעשו לה כשפים ר"ל וכו' ושואל דעתי בזה.

והנה יאמר להאשה הנ"ל אשר תסיח דעתה לגמרי מכל הענין, ותקבל על עצמה להיות זהירה במצות השם יתברך ויתעלה בכלל, וביחוד במצות המסורות לנשים ובעיקר בדיני וחוקי טהרת המשפחה, נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה דוקא, ולא ממימי העיר וכו', ותרבה בהכנסת אורחים כפי יכולתה, והבעל שלה יבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בביתם שיהיו כשרות כדין, ובכל יום חול קודם תפלת שחרית יתן איזה פרוטות לצדקה, וכשיחליטו לעשות כל האמור לעיל בלבב שלם ויתחילו בזה תיכף ומיד, הנה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישמרם מכל צרה וצוקה ח"ו, ויגדלו את ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

בברכת חתימה וגמר חתימה טובה ולבשורות טובות בכל האמור לעיל.

אגרות קודש , כרך יב , ג'תתט

במענה על מכתבו מט"ו כסלו, בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו, ומה שתולה ומזכיר בעניני מכשפים כשפים וכו'.

הנה יסיח דעתו מזה לגמרי מכל וכל, ויתחזק בבטחונו בהשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, אלא שצריך לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתו, ובכל יום חול לפני התפלה בבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ולאחרי התפלה בבקר, וגם בש"ק ויום טוב יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש -

ובמ"ש אודות התיקון. - הנה לכל לראש צריך להתעסק במרץ בענין שידוך עם אשה כשרה, ושיהיו דבר תורה חקוקים בזכרונו, זאת אומרת שידעם בעל פה, ומהם איזה פרקים משניות ועכ"פ פרק אחד מספר תניא קדישא (וע"פ מ"ש בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשה קדושים), וכן ינהג בעניני תעניתים של דבור וכיו"ב, אבל מושלל בתכלית עניני תענית מאכילה ושתי' שזהו היפך תורת הבעל שם טוב, החסידות, וכוונתי בתענית של דבור הוא ע"פ מ"ש בספר תולדות מוהר"ש סוף עמוד ע"ב, אבל פשוט שצריך להיות בלי הבלטה והרגשה, שלא ירגישו הרואים, ובאופן המתאים עליו להשתדל במרץ הכי גדול גם כן לעניני חינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש.

בודאי משתתף בהתועדות חסידותיות הנערכות מזמן לזמן, וכוונתי בהשתתפות הוא כמובן לא בהנוגע לענינים הגשמים אלא בהנוגע שמיעת דברי התעוררות הנאמרים בעת ההתועדות, והעיקר לשינוי לטוב על ידי זה, והרי ידוע פתקא דמשמיא נחית, דברי רבנו הזקן, אז וואס א חסידישע פארבריינגען קען אויפטאן קען מלאך מיכאל ניט אויפטאן.

אגרות קודש, כרך טז, ה'תתקמב

תשובה:

אינו יכול לבאר לעצמו, שלאינם יהודים אין כל אותן האפשרויות שישנן לבנ"י.

כמה ביאורים בדבר, והביאור העיקרי הוא, שאין אתנו יודע דרכי הבורא וטעמיו ומעשיו באופן מסוים, ועל דרך האברים השונים בעולם קטן הוא האדם, הרי אי אפשר שהרגל תגיע להבנת השכל שישנה במוח, וא"א להמוח שיהי' בו ההרגש שישנו בלב. במלות אחרות: כל אבר בהעולם קטן יש לו תפקיד מיוחד, ובזה אברים זכים יותר ואחרים חומריים יותר, וענינו של כל אבר למלאות תפקידו הוא ולא התפקיד של האבר השני, וכשממלא תפקידו הוא - הרי זוהי השלימות ותכלית שלו, וע"ד האמור, הוא בהנוגע לעולם גדול, שגם אנחנו חלק ממנו, שהדומם יש לו תפקידו הוא כו' עד למין המדבר, שכל סוג ממנו יש לו תפקידו, וכביאור הזהר (ח"ג רכא, ב) שישראל באומות הם כלב בגוף, הרי א"א להיד ולהרגל להגיע לאותו ההרגש שבלב, שהיד ענינה לכתוב ולהניע והרגל להלוך וכו' וכמו שאין מקשה למה זה אי אפשר לרגל להיות כותבת ואפילו הלב אי אפשר להשיג השגת והבנת השכל, עד"ז אין מקום לקושיתו האמורה.

אגרות קודש,כרך יח, ו'תתקסט

תשובה:

כתבתי כל הנ"ל, אף, שלכאורה, מספיקות היו ג' ד' שורות, מרוב שיחי וצערי על המצב המבהיל, ורואים במוחש קיום מרז"ל אין לך יום שאין כו' מרובה על חבירו - במצב האיום באה"ק ת"ו. ונזכר הנני הרעש שהי' בהנעשה עם ילדי טעהעראן, אף שהם כלא וכאין לגבי הנעשה בילדי מאראקא, וע"י חוזה מחפיר חתום גם ע"י ב"כ המפלגות מימין שמסכימים הם לוותר עד כדי 75%. ות"ל אשר הודות להבחירות התחילו לחזור בהם מהסכם זה, וה"ה להענין דגיוס נשים ובעיקר... באלו דמפקרי' טפי, אשר בשר החזיר והשקץ והעכבר, וממש עושים ההיפך מן הקצה אל הקצה.

אגרות קודש, כרך יב, ג'תתלד

תשובה:

ההוכחה בזה מבוארה כבר בכמה ממכתבי, ולא עוד אלא - גם בספרי גדולי ישראל שנדפסו מכמה וכמה זמן, ובהבאת דוגמא מחייו הוא בפועל, ברוב המכריע של כל עניניו, כוונתי: כשעושה פעולה אפילו כזו הדורשת ממנו בזבוז מרץ או נתינת ממון וכו', אינו דורש מעצמו לבחון מקודם במאה אחוז, שבודאי תקוימנה התוצאות דבזבוז זה, אלא שסומך בזה על אחרים, ודוגמא פשוטה, כשקונה כרטיס לנסוע למקום שהוא, אינו ניגש מתחלה להמכונה ולהרכבת לבדוק אותה, ללמוד החכמה שבזה, שיהי' בטוח שיכול לנסוע בכרטיס שלו ויגיע למחוז חפצו, וכן הוא לא רק בענינים ששכר ההשקעה בא תיכף ויוכל להווכח בזה לאחרי שעה קלה, אלא אפילו בהנוגע לענינים שהתוצאות תבואנה לאחרי כו"כ שנים; כשיבקר את עצמו - יווכח, שסומך הוא לא על ידיעת עצמו, אלא על מה שמסרו אנשים נאמנים, ובלבד שלא יהיו אנשים אלו חשודים לשקר ושלא יהיו מעונינים להוליכו שולל. וככל שיגדל מספר אלו המעידים על נכונות הענין, תגדל אצלו ההחלטה שיש לסמוך עליהם, ועוד יותר, שאפילו בענינים שהם שאלת החיים, והמות, ולדוגמא נתוח רציני, ר"ל, סומכין על המנתח, באם יש בידו תעודה, שגמר לימודו אצל מנתח מומחה לפני עשר ועשרים שנה ומעידה שרופא טוב הוא, ומה טוב באם באים עוד עדים ומעידים, שהוא טיפל בהם והצליח, ובבטחה על העדות האמורה מרשים לבן-אדם לעשות נתוח הכי רציני, אף שאחד הוא ובן תמורה, וגם הוא בעצמו אומר שעלול לטעות או להכשל בהנתוח, אף שכ"פ הצליח בנתוחים כגון אלו, וכל היסוד בזה הוא שסומך על עדות של אנשים אחרים, אלא שבענינים רציניים אין מסתפק בעדותו של איש אחד או שנים או שלשה, כ"א חוקר ודורש לעדותן של הרבה אנשים, ועוד רווחה יותר הנהגה האמורה, בכל הענינים הקשורים במה שקרה בדורות שלפנים, שבזה הרי אי אפשר להבחין עתה האם כן הוא, בכל זה אין איש נורמלי שיהי' ספק אצלו בדברי בני אדם, של ג' וד' חוקרים היסטוריים ואפילו באם בפרטים סותרים אחד לחבירו, מכריע דעת הרוב ובפרט אם הרוב הוא הכי גדול - אחד לגבי עשרה מאה ואלף, שאז עדות זו מתקבלת לאמת מוחלטת.

אחרי הקדמה זו: הענין שהתורה ניתנה בסיני ע"י הקב"ה, אינה סברא שנתחדשה בתקופתנו זו שהרי שמענו אותה מאבותינו ואבותינו מאבותיהם הם, וכך עולה מסורה וסיפור זה מדור לדור, [ובכל דור נמסר הספור בנוסח מדוייק - ע"י מאות אלפים אנשים מחוגים שונים אחד מהשני בתכלית, ובכ"ז - בנוסח שוה, כי מהזמן דמתן תורה לא הי' אף פעם שהמסורה נשתנתה ואפי' מאומות העולם], ועד להדור בניהם של אלו בני ישראל שנכנסו לארץ עם יהושע, שהם שמעו מאבותיהם יוצאי מצרים, שהם עצמם עמדו בהר סיני ושמעו הקול יוצא אנכי הוי' אלקיך.

מובן וגם פשוט, שבאם הי' לפתע פתאם מתחדשת שמועה האמורה באחד הדורות שבנתיים, הרי אי אפשר שמאות אלפים יתדברו ביניהם להפיץ שמועה, שהי' הענין דמתן תורה ובודאי הי' אחד אומר לחברו; מה זה חדשה בארץ, שלא שמענוה מעולם.

כשיתבונן בכל האמור יוכל להרחיב כיוון מחשבה זו יותר, וכנ"ל תקיפה היא יותר וביותר לגבי כל הענינים שסומך בהם על השמועה במה שקרה לפני עשר ועשרים שנה.

אין מקום להקשות על האמור; שהרי גם הנוצרים והמושלמים מונים כמה מליונים נפש - כי כנ"ל חילוק יסודי בזה, שמסורת הנוצרים מצטמצמת סוף סוף - לאיש אחד (השליח שאול) או לכל היותר לעשר או לשנים עשר השלוחים, שהם אמרו ששמעו ממי שהוא נוסח פלוני, אבל להם עצמם לא נתגלתה "נבואה" זו וכו'. זאת אומרת שמצטמצמת המסורה לאיש אחד בשר ודם - העלול לטעות ולשגיאות בשוגג או במזיד. ועל דרך זה הוא גם בהמוסלמים, שהתחלת "אמונתם" היא, שכאשר חזר מוחמד מן המדבר, סיפר ששרתה עליו "נבואה" וכו' וכו'.

אגרות קודש,כרך יח, ו'תתקסט